כח העצמות

כח העצמות הוא הכח לברוא יש מאין ושיורגש ביש כאילו מציאותו מעצמותו, נקרא גם לפעמים כח הא"ס (כח האין סוף). כח זה על אף היותו כח העצמות שהוא כח שנמצא רק בעצמות להיותו הוא הוא עצמו מציאותו מעצמותו נמצא גם בגילויים ממנו באור אין סוף בכדי שעל ידו יהיה בריאת היש הגשמי.

עניינו

העצמות להיותו מציאותו מעצמותו הרי מציאותו אינה כמציאות כל הנמצאים האחרים שמציאותם התחילה איך שהוא ויש למציאותם מקור שחוץ מהם ולמעלה מהם וממילא כל הנבראים והנמצאים יש להם תחילה כלומר לפני התהוותם קדמם העדר מציאותם ורק העצמות הרי הוא מציאותו מעצמותו שלא קדם לו העדר ח"ו - "אין לו תחילה". ולכן נקרא הקב"ה קדמון על שם היותו קדום לכל דבר שלא קדם לו העדר.

אמנם במציאות היש הגשמי תכונה שונה מכל הנמצאים שאחת מתכונתיו הוא הרגש מציאותו כאילו היה מציאותו מעצמותו, ובכדי לברוא מציאות כזו שתרגיש עצמה שמציאותה מעצמותה הרי זה רק ביכולת העצמות לפי שכל הנמצאים האחרים אין להם תכונה זו שיש למציאותם תחילה ורק העצמות שהוא באמת מציאותו מעצמותו ביכולתו להוות ולברוא יש מאין "ולתת" לו הרגשה זו.

אולם להיות שהעצמות אינו בגדר להוות הנבראים והבריאה היא על אור אין סוף בסדר השתלשלות לכן נמצא בהם "כח העצמות". כלומר, הכח של מציאותו מעצמותו, בנמצאים שמצד עצמם אינם מעצמותם רק שכח זה ניתן בהם.

באור אין סוף

אור אין סוף יש לו תחילה והוא כאילו שקדמו העדר מציאותו וממילא אינו מציאותו מעצמותו ואין בו כח העצמות לברוא. אלא שמצד דבקותו בהעצמות שהאור הוא מעין המאור, לכן כשם שהוא אין סוף מצד דבקותו בעצמות על אף היותו מוגבל לכאורה מצד התחלתו כך גם על ידי דבקותו מקבל הוא מהעצמות את כח העצמות לברוא נבראים.

אלא שיש הבדל בין תכונת ה'אין סוף' שבאור לכח העצמות שבו (אף על פי ששניהם אינם מצד האור עצמו להיותו מחודש ו"כעין קדמו העדר") שהאין סוף שבו הוא באור עצמו - שהוא בעצמו אין סוף, משאין כן כח העצמות הרי הוא כדבר נוסף עליו.