אהרן קליין

ר’ אהרן קליין נולד בוינה למשפחה מפורסמת במעשי הצדקה שלה, וברבנים הגאונים שפיארו את שושלת המשפחה.

כשהחלו רוחות מלחמת העולם השניה לנשב באירופה, עקרו הוריו של ר’ אהרן לאנגליה, וכך ניצלו מהגורל האכזר שהיה מנת חלקם של אחיהם שנשארו בוינה. כשנכנסה אנגליה למלחמה נגד הנאצים ימ”ש במסגרת ‘בנות הברית’, עצרו כוחות הביטחון האנגלים את כל נתיני גרמניה שהתגוררו באנגליה, וכן את כל אלה שדיברו בשפה הגרמנית, על מנת להקשות על שירותי המודיעין הנאציים למצוא מרגלים בתחומי אנגליה. בהתאם לקבעון המחשבתי האנגלי, הם לא הבחינו בין טוב לרע, ועצרו גם את היהודים נתיני גרמניה ודוברי הגרמנית, את קבוצת העצורים הזאת שלחה ממשלת אנגליה למחנה מעצר בקנדה.

גם ר’ אהרן שדיבר גרמנית, נעצר ונשלח למחנה מעצר בקנדה. במחנה עצמו שרר מחסור חמור בצרכים יהודיים: לא היו בנמצא סידורים וספרי דת אחרים, שלא לדבר על אוכל כשר ומבנה לבית הכנסת. ר’ אהרן - אף שלא היה חסיד חב”ד - שלח מכתב נרגש לאדמו"ר הריי"צ, בו הוא מבקש מהרבי להתערב לטובתם ולעזור להם במצבם העגום.

אדמו"ר הריי"צ אכן נרתם לעניין ושלח אליהם צורכי דת שונים. נוסף על כך שלח הרבי מכתב למשפיע הרה”ח שמואל לויטין ע”ה, שנשלח ע”י הרבי בשלהי חשוון תש”ב כדי לעזור בהקמת ישיבת תומכי תמימים מונטריאול. במכתב מבקשו הרבי הריי”צ להתעניין במצבם של העצורים היהודים במחנות, ואם אפשר שגם יוכלו ללמוד עמם במחנה המעצר.

לאחר חצי שנה, בסביבות חג הפסח תש”ב, שוחררו חלק מן הבחורים היהודיים והצטרפו לישיבת תומכי תמימים במונטריאול. הבחורים התקבלו בשמחה רבה ע”י התמימים השלוחים שלמדו במקום ולכבוד שחרורם אף שלח להם הרבי הריי”צ מכתב מיוחד בו הוא מברכם בברכת מזל טוב כפולה על שחרורם ועל הכנסם ללמוד בישיבת תומכי תמימים.

ר’ אהרן למד מספר שנים בישיבה ולאחר מכן נישא לרעייתו זיסל. הזוג התגורר מספר שנים במונטריאול ולאחר מכן עבר לגור בקראון הייטס.

ר’ אהרן אהב מאוד את חסידות ליובאוויטש בכלל ואת הרבי הריי”צ ואת הרבי שליט”א בפרט.

רעייתו התבטאה: “לליובאוויטש הייתה אהבה אלינו, ואנו אוהבים אותה”. ר’ אהרן תמיד חיפש רעיונות כיצד לעזור או לשמח את הרבי. באחת השנים, הביא ר’ אהרן לרבי מנורה מזהב טהור. הוא כתב לרבי, כי הוא יודע שהרבי לא ישתמש בזה, אך מלך צריך שיהיה לו דבר כזה. לאחר זמן קנה ר’ אהרן גביע מזהב עם תחתית מזהב טהור שערכם הכולל נאמד ב-כ 7,000 $ (בימים ההם!) ונתנו לרבי. כמה מאנ"ש חפצו להשתתף איתו בנתינת המתנה, אך ר’ אהרן סירב. באחת השנים הציע ר’ אהרן לרבי ב’יחידות’ לעשות מגבית מסוימת, והרבי קיבל את הצעתו והכריז על המגבית בהתוועדות שלאחר מכן.

הרבי מצידו החזיר לר’ אהרן אהבה רבה. דוגמא לכך ניתן היה לראות באחת התקופות בהן נפל ר’ אהרן למשכב. כמעט מידי יום התקשרו מהמזכירות לביתו של ר’ אהרן כדי לשאול בשם הרבי לשלומו. בנוסף לכך שלח הרבי את רופאו כדי לבדוק את ר’ אהרן.

בתחילת שנות הכפי”ם החלה בריחה של תושבים יהודיים מקראון הייטס. עד אז הייתה קראון הייטס המרכז היהודי החרדי בניו-יורק, אך מאימת הכושים שהחלו לקנות עוד ועוד בתים ברחבי השכונה, עקרו משפחות יהודיות רבות לשכונות הסמוכות: וויליאמסבורג, בורו פארק, ופלאטבוש. הרבי דיבר ועודד את היהודים להישאר בקראון הייטס, אך למרות זאת נמשכה העזיבה ההמונית מקראון הייטס.

ר’ אהרן הביט בעיניים כלות בעוזבים שרבו מיום ליום. הוא הבין כי בכדי שקראון הייטס תשאר מרכז לחסידות חב”ד גם בעוד שנים, וכדי שיהודים יוכלו להסתובב בה בחופשיות, חייבים לעשות מעשה שיגרום להרחיב ולבסס את השליטה היהודית סביב 770. הבסיס ייתן כוח ליהודים להשאר בשכונה, דבר שיגרום להם לנוע בחופשיות ובביטחון בשכונה בכללותה. הוא ראה בעיני רוחו את קראון הייטס גדלה והולכת, כך שהיה ברור לו כי חייבים להרחיב את 770 כדי לתת מענה לעדת החסידים הגדלה והולכת.

ואכן ר' אהרן היה מאלו שדאגו ודחפו את הרחבת הזאל הגדול של בנין 770.