אבימלך (כתר מלכות)

אבימלך הוא כינוי לבחינת כתר מלכות שלמעלה מעולם האצילות, בחינת סובב כל עלמין, שממנו נמשכת ספירת המלכות באצילות, והם הנקראים "המקיפים דמלכות".

ולכן נקרא "אבימלך" - אבי-מלך, האב והשורש לבחינת מלכות דאצילות.

ספירת המלכות היא השורש להתהוות הנבראים - עולמות בי"ע, והיא פועלת שיתהוו בבחינת נבראים נפרדים, כי אין מלך בלא עם - בלא ציבור אנשים שעל אף זרותם למלך (עם) - הם בטלים אליו.

"עם" - מלשון
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין עוממות ופירוד מהמלך, שאינם בניו - ומכל מקום בטלים אליו.

ובכדי שיהיה כח במדה זו להתפשט בבי"ע, להוותם ולמלוך עליהם, הוא רק על ידי הרצון שיש לו בזה, והוא בחינת "כתר", שהוא הרצון והתענוג שיש לו מביטול הנבראים אליו, שהוא ענין ההכתרה, שהעם מתמסר ומשתחוה למלך, ובזה גורמים שהמלך יסכים ויתרצה למלוך עליהם.

והוא כענין "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם"!

התעוררות רצון ה' להוות ולהשפיע בנבראים ולמלוך עליהם, הוא ע"י עבודת האדם דאתכפיא סט"א, שהאדם כופה את מדותיו הרעות ומגרשן מלבו, ועי"ז מתעורר הקב"ה ברצון לברוא ולהחיות את הנבראים.

ורצון זה נקרא בחינת אבימלך.

אמנם על ידי העבודה דאתהפכא סטרא אחרא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין ממרירו למתקא, באים למעלה יותר, בבחינת "לפני אבימלך".

ונרמז בתהילים: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך".

"בשנותו את טעמו" - העבודה בבחינת אתהפכא טעמין מרירו למיתקא וחשוכא לנהורא, הרי זה על ידי "לפני אבימלך", כי אבי-מלך הוא המקיפים דמלכות - כתר, כנ"ל. ו"לפני אבימלך" היינו, למעלה מהמקיפים - בחינת אור הקו עצמו הנמשך מאור אין סוף, שממנו נמשכים המקיפים והפנימיים, בבחינת מלכות דאין סוף.

אבל מכל מקום, ראשית העבודה היא "ויגרשהו וילך" - בחינת אתכפיא וגירוש הרע מלבו, ועל ידי זה מעוררים רצון ה' למלוך עלינו ולהחיותנו.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")