אהרון רוקח

האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלזא היה האדמו"ר הרביעי מבעלז. נולד בחודש אלול תר"מ ונפטר בכ"א במנחם אב תשי"ז.

קורות חייו

קובץ:אהרון רוקח בצעירותו.jpg

רבי אהרון רוקח בצעירותו

רבי אהרון רוקח נולד בחודש אלול בשנת תר"מ לרבי יששכר דוב שהיה האדמו"ר בעיירה בעלזא. נקרא "אהרן" על שם זקנו, רבי אהרון מצ'רנוביל ועל שם סב זקנו, רבי אהרון מקרלין. הוא גדל אצל סבו, רבי יהושע רוקח, אצלו עסק בתורה ועבודת ה'. התחתן עם מלכה, בתו של דודו, רבי שמואל מסקאהל (נכד רבי מנחם מענדל מויז'ניץ). לאחר חתונתו המשיך לשבת על התורה והעבודה, תוך כדי שהוא פרוש מענייני עולם הזה וממעט בשינה. היה מתנהג בענווה, ברח מהכבוד והיה נעים עם האנשים.

ביום כ"ב בחשוון תרפ"ז הסתלק אביו ורבי התמנה לממלא את מקום אביו באדמו"רות חסידות בעלז. בימיו נתרבו החסידים לאלפים ורבבות והשפעתו הגיעה למרחקים. היה ידוע כגאון בנגלה ובנסתר, בעל רוח הקודש גלויה ופועל ישועות. שלש עשרה שנה כיהן כאדמו"ר בבעלז שבגליציה עד שבעקבות מלחמת העולם השניה, לאחר שאיבד את כל משפחתו ובעצמו היה בסכנה, נאלץ לברוח.

בליל שמחת תורה בשנת ת"ש ברח מהנאצים ובמשך ארבע שנים הטלטל שהגיע לארץ ישראל. לאחר בריחתו מבעלז עבר דרך המקומות; סקאהל, פרימישלן, ויז'ניץ, גטו בוכניא, בודפשט, רומניה, בולגריה, יון, תורכיה, סוריה ולבנון, עד שביום ט' בשבט תש"ד הגיע לארץ. להצלתו דאגו גדולי ישראל רבים, ביניהם גם אדמו"ר הריי"צ. כשהגיע לארץ החל לבנות מחדש את חסידות בעלז, תוך כדי שגם עסק בחיזוק הדת בארץ. רבי אהרון היה נערך על ידי גדולי הדור שראו בו שריד מגדולי הדור שלפני השואה.

במוצאי שבת קודש פרשת עקב, כ"א במנחם אב שנת תשי"ז נפטר בפתאומיות ומנוחתו כבוד ב'הר המנוחות' בירושלים.

ועד עזרה ליהודי רוסיה

כשיצא כ"ק אדמו"ר הריי"צ מרוסיה והגיע לפולין, יזם אסיפת אדמורי"ם בכדי לדון ביסוד "ועד עזרה ליהודי רוסיה". על ההזמנה שקיבל לאסיפה זו (איגרת תשח משלהי כסלו תרצ"ד), ענה הרבי מבעלזא: רב ברכות וכט"ס [=וכל טוב סלה] לכ"ק יד"נ ש"ב [=ידיד נפשי, שאר בשרי] ה"ה הרב הצדיק המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, בוצינא קדישא חו"פ, שלשלת היוחסין מגזע קדושים, כקש"ת מוה"ר יוסף יצחק שליט"א . . מאד היה ברצוני ליקח חבל באסיפה אודות ענין גדול כזה, אך כעת בימי הקור אין ביכלתי לנסוע נסיעה גדולה כזה. והשי"ת יעזור לו שפועל ידיו תרצה, להיטיב מצב אחב"י ברוסיה ובכל מקומות מושבותיהם...

"פון אונדז בעהאלט מען זיך ניט"

באותן השנים גר הרבי והרבנית חיה מושקא בברלין. באחד הימים נודע כי האדמו"ר מוהר"א מבעלזא הגיע לברלין ורבים הולכים לקבל את פניו. כ"ק אדמו"ר מה"מ שהיה אז אברך צעיר, השתוקק לראות את הצדיק המפורסם. הוא ביקש מידידו, חסיד גור שגר בברלין בשם ר' איצ'ה מאיר פירסטנברג, שיתלווה אליו, אולם היתנה איתו שלא יגלה את זהותו (ככל מעשיו בעת ההיא שהיו בהצנע לכת ובהסתר). ברם, בהגיעם לשם, נזדמן למקום הרה"ח ר' חיים שניאורסון מחברון שנסע כשד"ר מארץ הקודש. כאשר הבחין הרבי בר' חיים ביקש גם ממנו שלא יגלה את זהותו לאיש, ור' חיים הבטיחו בכך.

לאכסנייתו של האדמו"ר היה תור גדול של יהודים שחיכו לתת "שלום". הוא נתן "שלום" כשידו עטופה במגבת, וראשו מורכן כלפי מטה. כשניגש הרבי ונתן לו ידו לשלום, הרים את עיניו הקדושות, הוריד את המגבת מהיד ואחז את ידו של הרבי. כך החזיק רבי אהרון הקדוש את היד זמן ממושך ושאל: "ווער איז דער יונגערמאן?" ["מי הוא האברך הזה"]. -"א גיוויינליכער יונגערמאן" [="אברך פשוט"], ענה הרבי. נענה הרבי מבעלזא ואמר: "א ווארימע הענטאלע. יונגערמאן, פון אונדז בעהאלט מען זיך ניט" [="יד חמה. אברך, מאיתנו אי אפשר להסתתר"]. כשגילה ר' חיים שניאורסון לאדמו"ר מבעלזא שהאברך הוא חתנו של אדמו"ר הריי"צ, אמר הצדיק: "יא יא, איך זע איך זע. איך האב געפילט אז דאס איז אן איידעלע האנט" [="כן כן, אני רואה אני רואה, הרגשתי שזו היא יד זכה"]. הרבי מבעלזא המשיך להחזיק את ידו של הרבי ודיבר אתו כך במשך כעשר דקות.

על סיפור זה שזכה לראות בעיניו, היה ר' חיים שניאורסון חוזר שוב ושוב לפני אנ"ש בירושלים.

אישור נוסף לסיפור זה הגיע מהרב יחזקאל בעסער - מראשי "אגודת ישראל" בניו יורק, שסיפר בראיון לעיתון כפר חב"ד, שאותו חסיד גור, ר' איצ'ה מאיר פירסטנברג מברלין, שהתלווה אל הרבי בהליכתו לפגוש את האדמו"ר מבעלזא, התיידד עמו שנים רבות אחר כך כאשר גר בניו-יורק, וסיפר לו את הדברים ממקור ראשון.

הרב בעסער הוסיף, שכאשר סיפר לר' איצ'ה מאיר שיש לו "יחידות" עם הרבי, ביקש ממנו להזכירו לפני הרבי. כששוחח עם הרבי מסר לו את דרישת השלום מאיצ'ה מאיר פירסטנברג, והרבי אמר בהפתעה: "או, פירסטנברג, הוא עדיין כל כך חריף?!..אני מודה על הד"ש, תמסור לו ד"ש חם בשמי, הוא הרי לקח אותי אל הרבי מבעלזא!".

מאורע דומה בעיר וינה

סיפור מעין זה קרה שוב בזמן אחר ובעיר אחרת. הרב אלחנן הילפרין שליט"א, נשיא התאחדות קהילות החרדים בלונדון, סיפר לרב שלום דובער וולפא על סיפור שסיפר לו הרב אלימלך רימפלער מווינא (שגר אח"כ בלונדון), מאורע שהיה בנוכחותו. בעת שהאדמו"ר מבעלזא הגיע לווינא לרפואת עינים, בצאתו מביתו בדרכו אל הרופא, באו לנגדו שני אברכים לקבל ממנו ברכת שלום. לראשון שבהם (שהיה הרש"ג) השיב ברכתו כדרכו וכמנהגו בג' פעמים, ולשני החזיק בידו כרבע שעה, והיה בדבקות גדולה. הרב רימפלער בעצמו נוכח בשעת מעשה עם עוד חסידים, והוא אמר כי אלו שהיו שם המה ראו כן תמהו, שמעולם לא ראו הנהגה כזו אצל רבם. והכל דברו אז כי האדמו"ר מבעלזא הרגיש כי זוהי יד טהורה וקדושה. ואברך זה היה הרבי מליובאוויטש.

מאמצי אדמו"ר מהוריי"צ להצלת הרבי מבעלזא

מכתבו של אדמו"ר הריי"צ אל הרב משה בלוי למען הצלת רבי אהרון רוקח

בזמן שפרצה מלחמת העולם השניה, היה האדמו"ר מבעלזא בסכנה גדולה, ונעשו מאמצים רבים על ידי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע להצלתו.

בי"ב אדר תש"א פנו ועד חסידי בעלזא אל אדמו"ר הריי"צ שהיה כבר בקראון הייטס, וביקשוהו לעזור בהצלה.

באיגרת א'תטו מכ"ד ניסן תש"א מבקש הרבי לדעת "באיזה מקום פרטי משכן קדשו, שמו הקדוש ושנותיו ושם הוריו הקדושים בדיוק, ושמות שארי בני המשפחה יחיו, כי בלי זה אי אפשר לעשות שום דבר השתדלות".

באותו יום פנה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אל הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, וסידר לפניו בפרטיות מה עליו לעשות כדי להשיג רשיון יציאה מאירופה ורשיון כניסה לארץ ישראל עבור הרבי מבעלזא.

הרבי הריי"צ פנה גם אל השופט הראשי בארץ הקודש מר גד פרומקין, והבטיח לו שאם יתעסק בזה "ישפיע השם יתברך לידידי ובני ביתו יחיו שפעת חיים וברכה מרובה בגשם וברוח". מכתבים נוספים בעניין זה כתב אל הרב משה בלוי יו"ר "אגודת ישראל", אל האדמו"ר מקופיטשניץ ואל האדמו"ר מצעלים, הרב לוי יצחק גרינוואלד.

הרב אלימלך אשכנזי, אב"ד "מחזיקי הדת" במלבורן, שהיה מאותו ועד של חסידי בעלזא שכתבו את המכתב אל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, כותב בספרו "קדושת אהרון" ח"א (וראה "אוצרות ירושלים" י"ט משנת תשי"ז): סדרנו מיד רשימה של כל משפחת אדמו"ר שמותיהן ופרטיהן, והמצאנו לאדמו"ר מליובאוויטש [=מהוריי"צ] זצ"ל כדרישתו במכתבו הנ"ל. ובהמשך הדברים כותב: ביום גשם חזק מימי החורף של שנת תש"ב, הופיע בביתי הרה"ג הצדיק ר' שלמה-יהודה-לייב אליעזרוב הרב מחברון זצ"ל, ומסר לי מכתב שנתקבל אצלו למסור לידי מכ"ק הגה"צ האדמו"ר מליובאוויטש [=מהוריי"צ] זצ"ל. נזדעזעתי לראות, איך רב נכבד וגדול, זקן מופלג ובעל יסורים, הטריח עצמו לביתי. על שאלתי למה הטריח את עצמו, הלא היה יכול לשלוח ע"י עושי רצונו, ענה: האדמו"ר כותב לי למסור לכבודו, עלי לקיים דבריו. ואמרתי שוב: אם היה כבודו מודיע לי שאבוא אליו, הייתי ממהר לבוא, ענה לי: מצוה בו יותר מבשלוחו, וכל צעד הכרוך עם הצלת אותו צדיק, יקר לי ואינו קשה בעדי. עד כאן מספרו של הרב אלימלך אשכנזי.

"תודתו הגדולה, איננה ניתנת לביטוי"

לאחר שניצל האדמו"ר מבעלזא והגיע לארץ הקודש, שלח כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מברק אל הרב שאול דוב זיסלין ואל הרב מנחם מענדל קופרשטאך, וביקשם לבקר את כ"ק ש"ב האדמו"ר שליט"א מבעלז ולברכו בשמי בברכת ברוכים הבאים, לטוב ולברכה בגשמיות וברוחניות, ולכתוב לי בפרטיות ממצב בריאותו ובריאות בני ביתו יחיו.

ביום ראשון י"ט שבט תש"ד (עשרה ימים לאחר שהגיע לארץ הקודש), נסעה המשלחת אל הרבי מבעלזא. השתתפו בה גם הרב שלמה-יהודה-לייב אליעזרוב, רבה של חברון; הרב יצחק אורנשטיין הי"ד, והרה"ח רבי יהודה לייב סלונים ז"ל.

חילופי מכתבים עם אדמו"ר הריי"צ

כאשר הגיע אל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ דו"ח על ביקור זה, שנשלח ע"י הרב אליעזרוב ביום כ' שבט, הודה לו על הביקור באיגרת ב'שצט "נהנתי לשמוע מביקורם ושיחתם, יעזרהו השי"ת וימלא משאלות לבב קדשו לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות".

ביום ו' אדר כתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מכתב ברכה אל האדמו"ר מבעלזא (איגרת ב'רצג) וז"ל: כבוד קדושת הרב הצדיק שאר בשרי, ידיד עליון וידידי עוז, גזע תרשישים, יראת ה' אוצרו, בנן של קדושי עליון, הרב הגאון כקש"ת מוה"ר אהרון שליט"א. שלום וברכה!

ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, אשר בחסדי אל עליון זכינו לשמוע, אשר הציל ה' אלקינו את כ"ק ש"ב שליט"א, והננו מברכים את ה' אלקינו על חסדו, ומתפללים אליו ית' אשר יחזק את בריאות כ"ק ש"ב שליט"א ואת בריאות בני ביתו יחיו, וימלא השי"ת את משאלות לבב כ"ק ש"ב שליט"א בגשמיות וברוחניות. והנני ש"ב הדו"ש המברכו והמתברך מאתו.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שלח את המכתב אל הרב משה גוראריה בתל אביב, וביקשו להעבירו לידי האדמו"ר מבעלזא.

האדמו"ר מבעלזא ענה לו על המכתב: כ"ז למב"י פה ת"א. שוכט"ס לכ"ק ש"ב הרה"צ המפורסם בנש"ק חו"פ תפארת ישראל בו"ק וכו' כקש"ת מוהר"ר יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א.

אחד"ש כ"ק באה"ר. מכתבו לנכון השגתי וחשוב אצלי מאד. ת"ל אשר הפליא חסדו עמנו והביא אותנו לאה"ק תובב"א. יעזור השי"ת שיתמשך ישועות בכט"ס על כ"י. מאד נהניתי לשמוע מבריאותו ושלומו הטוב. והנני מברכו בשפא"ש ושיוכל לעבוד השי"ת מתוך הרחבת הדעת ולנחת וכ"ט. ולהרחיב גבול הקדושה, ולראות רוב נחת מכל יו"ח שי"נ. דברי ש"ב הדוש"ת ומברכו בכ"ט ומצפה שנזכה כולנו לגאולה שלימה ב"ב מתוך נחת. הק' אהרון מבעלזא.

ובכ"ג סיון תש"ד ב'תיג כותב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: על כל ברכותיו של כת"ר הנני עונה אמן, כן יאמר ה'. ומה מאד חפצתי לשמוע מפי כתבו של כ"ק ש"ב על אודות המצב הרוחני באה"ק ת"ו, מצב הבני תורה בכלל ובני הנעורים בפרט, ובמה אפשר להחזיק את החינוך הכשר והטוב באמת עפ"י התורה והמצוה של בני ובנות ישראל, ואיזה ממוסדות החינוך שם ראוים לתמכם.

לקראת ראש השנה תש"ה השיב האדמו"ר מבעלזא על מכתב זה, ממקום מושבו בצפת, לשם נסע לקראת חודש תשרי: שוכ"ט לכ"ק ש"ב וידידי הרה"צ המפורסם בו"ק חו"פ בנש"ק כקש"ת מוה"ר יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א הרבי מליובאוויטש. אחרי דרישת שלום כ"ק..בימים קדושים האלה, הנני לברך את כ"ק ש"ב שליט"א בגמר חתימה טובה, ויהי"ר שתתחדש עלינו שנה טובה ומבורכת, מעוטרת בכל הישועות ושנזכה לגאולה שלימה בב"א.

אחר כך השיב האדמו"ר מבעלזא על שאלותיו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ במכתבו. הרבי עונה לו על ברכותיו באיגרת ב'תרי"ד מראש חודש שבט תש"ה. (המכתב הנ"ל של האדמו"ר מבעלזא, פורסם בחלקו בספר "הרב הקדוש מבעלזא" ע' קס"ט).

שליח אישי להתוועדות

בהתועדות י"ב תמוז שנערכה בהיכל ישיבת "תורת אמת" בירושלים בשנת תש"ה, שלח הרבי מבעלזא כשלוחו האישי, את אחיו רבי מרדכי רוקח מבילגוריא.

ב"קובץ ליובאוויטש" גליון 9 שיצא לאור באותה שנה מסופר אודות אותה התוועדות, וכך מסופר שם אודות דבריו של הרב מבילגוריא: הרבי מבעלזא שליט"א לא יכול היה להשתתף באופן אישי בשמחה, בגלל חלישות בריאותו. בשמו דיבר אחיו האדמו"ר מבילגוריא שליט"א אשר ברך בשמו ובשם הרבי מבעלזא שליט"א את כ"ק אדמו"ר שליט"א, בברכת רפואה שלימה ואריכות ימים ושנים טובות. הוא הדגיש, כי בזמן אשר האזור של לעמבערג וחלק גדול מפולין היו כבר מוקפים על ידי הרוסים, הרי הקהילות החרדיות שהיו שם, המשיכו להתקיים ולקיים תורה ומצוות במסירות נפש, בגלל הידיעה על הפעולות של מסירות הנפש שהרבי פעל ועשה ברוסיה.

בפרט הזה של ה"מסירות נפש" - זעק הרבי מבילגוריא - הרי אנו כולנו תלמידיו של הצדיק מליובאוויטש. ובזה היא התועלת של חגיגה זו, שנת היובל תרנ"ה-תש"ה לפעילות הכלל הקדושה של הרבי שליט"א, שהוא אינו צריך את הכבוד הזה, אלא שזהו מיפגן עבורנו, בכדי שנלמד ממנו את המסירות נפש לקיום התורה והיהדות, כפי שהוא עשה בעבר וממשיך לעשות בהווה.

כשחלה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, באמצע שנת תש"ה, כתב לו הרבי מבעלזא ברכת רפואה שלימה ובאגרת ב'תשד מכ"ג אייר מודה לו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ על ברכת הרפואה.

המכתב האחרון מהרבי מבעלזא אל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ הוא משנת תש"י, בברכת השנה.

קישורים חיצונים

• כך סייע הרבי הריי"צ להצלת האדמו"ר מבעלז.
• בית משיח 496