המבול
המבול היה שיטפון מים רותחים שהוצפו בכל שטח העולם (חוץ מארץ ישראל) כדי לאבד את כל הנבראים שחטאו בעבירות חמורות, כמפורש בפרשת נח.
על פי תורת החסידות כמבואר בשיחות אדמו"ר הזקן, המבול לא היה רק אמצעי להמית את הנבראים, שהרי היה אפשר באופן אחר, אלא שימשה גם כעין מקווה, שמורכב מארבעים סאה מים, על ידי שהמים היו בעולם ארבעים יום. הרבי מוסיף גם ידוע שהמקווה היא עניין בניין חדש, ולכן הוצרך המבול לעולם כמקווה לקראת בניית העולם מחדש.
לכן גם נימוחו ג' טפחים של עומק המחרישה, כי גם הארץ הוציאה פירות שלא ממין הזריעה, שהוא עניין זנות.
לכן גם נאסרו נח ובניו בתשמיש המיטה, למרות שנח היה אסור מפני שהיו אלו שנות רעבון וצרה, הרי שבניו היו מותרים לכאורה שהרי היו חשוכי בנים, אלא שגלוי וידוע לפניו שכיוון שהסיבה שמותר גם בשנת רעבון הוא שמא תתעבר, ובשנים אלו וודאי לא תתעבר, כיוון שהיה זמן של היפך "לשבת יצרה".