זוחלין
זוחלין הוא אחד מפסולי המקוואות הנפוצים, המוזכר במסכת מקוואות, שנגרם על ידי שמי המקווה זוחלין, בניגוד לכלל האומר כי מי מקווה אינם מטהרין אלא ב"אשבורן", כלומר - כאשר המים נחים ועומדים על מקומם, בניגוד למעיין המטהר גם ב"זוחלין", כאשר מי המעיין שוטפים ונוסעים ממקומם.
גדר זוחלין
בשו"ת צמח צדק מופיעים שאלות רבות שנשאל אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה. אחת מהם היא השאלה הבאה[1]:
על דבר המקואות אשר נעשו בעירנו שתים סמוכות זו לזו ומחיצה מפסקת ביניהם וכאשר מחמין האחת במים חמין אזי יזחלו המים אל השניה דרך הסדקים שבכותל שהם למטה מארבעים סאה. וזאת נראה בחוש שזחילת המים אינם מעט מעט כי כשמטילים יורה גדולה מים חמים בהאחת. ובערך ג' או ד' שעות נעשו שניהם שוים בגובה. והוריתי שלא לטבול בה בשעה שהיא זוחלת. ועתה נתעוררו בני עירי. שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בזה
.
מחלוקת הראשונים
בשאלה זו, טמונים למעשה מספר שאלות: האחת, מתי נחשבים המים כ"זוחלין". ייתכן שגדר דין זה הוא שאסור שהמים יהיו כמעיין, שכל מימיו שוטפים ממקום למקום, כנלמד מהנדרש ב"תורת כוהנים" על הפסוק "אך מעיין ומקווה ובור מים יהיה טהור", מהמילה "אך" נלמד כי רק מעיין מטהר בזוחלין, אך לא מעיין. לפי זה יתכן שרק מקווה שכל מימיו זוחלין, בדומה למעיין, נפסל לטבילה, אך לא מקווה שיש בו חור קטן ורק מעט ממימיו יוצאים. ייתכן גם, שפסול המקווה תלוי אם כל הארבעים סאה יצאו מהמקווה בסופו של דבר[2].
זו היא גם דעת הרא"ש, המביא את פירושו של הר"ש[3] שמקווה נפסל גם בחור קטן מאוד, ולמרות שישארו בו ארבעים סאה, עכשיו הוא טובל גם במים העליונים שהם זוחלים. אך מסיים הרא"ש כי "הנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישארו במקוה מ' סאה אם לא שיסתום הזחילה". אך הלכה למעשה, מובא בטור בשם הרא"ש, כי יש לחשוש לדעתו של הר"ש.
פסק אדמו"ר הצמח צדק
אדמו"ר הצמח צדק, מביא ראיה לדעתו של הרא"ש, היא ממשנה האומרת שגל שנתלש ובו ארבעים סאה, ונח על כלים או על אדם, הם מטהרים אותו. לכאורה משנה זו תמוהה, שהרי מים אלו נחשבים ל"זוחלין". המהרי"ק, שכבר שם לב לקושיא, תירץ שמכיוון שהגל בא מהים, וההלכה היא כרבי יוסי שים דינו כמקווה, לכן דין הגל כמעיין שמטהר בזוחלין. אך הצמח צדק מקשה על כך, כיצד ניתן לומר סברא כזו אחרי שהגל כבר נתלש כליל מהים ונח על הקרקע. וכאשר אין מחובר למקור המעיין אין דינו כמעיין כנפסק במסכת מקוואות[4]. בנוסף קשה, כיצד ייתכן שעל הגל להיות בגודל של ארבעים סאה כמקווה, שמכאן מוכח שדינו כמקווה, ואיך יטהר בזוחלין כמעיין, בעוד שתמיד ההלכה היא הפוכה; קל יותר להכשיר מעיין שאינו בו שיעור מים, מאשר מעיין שמימין זוחלין[5].
ומכאן מכריח הצמח צדק, שפסול "זוחלין" הוא רק כאשר כל המים זוחלין ופונים לדרכם, ולא רק חלקם, וברגע זה הגל נפל על האדם, אין כולו "זוחל" אלא רק חלקו, בעוד שרובו במצב של נפילה על האדם או על הכלים ואינו בורח למקום אחר, ומה שיהיה רגע אחר כך לא אכפת לנו.
בנוסף, יש לצרף גם את דעתו של הרשב"א[6], שפוסק שפסול "זוחלין" הוא רק בנקב גדול וניכר, אך לא בסדק קטן. הוא מביא דבריו כמה ראיות ניצחות. אחת מהם, היא המשנה "מקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות", שמשמע שדווקא כאשר נמצא חסר פחות מארבעים סאה כל הטהרות טמאות למפרע, אך אם יש ארבעים סאה אין לחשוש שמא יש חור במקווה וממילא המים נחשבים לזוחלין, למרות שספיקא דאורייתא לחומרא.
הערות שוליים
- ↑ שו"ת יורה דעה, סימן קסד, א
- ↑ יש שפירשו, שהמקווה במקרה כזה, בניגוד למעיין שתמיד ישארו בו מים לטבילה, שהרי הוא נובע ממקומו, ולכן התורה התירה בו טבילה, הרי מקווה הוא מים מכונסים במקום אחד, ולכן אם החור שבו הוא חור כזה שבסופו לא יהיו בו ארבעים סאה, הוא פסול לטבילה
- ↑ מקוואות פ"ה, סימן י"א.
- ↑ תחילת פרק ה' ובר"ש שם.
- ↑ ראה מקוואות פ"א משנה ז'.
- ↑ מובא בתשב"ץ ח"א סי' י"ז