עטרין דדעת
עטרין דדעת הוא ביטוי לכך שספירת הדעת היא הממוצע בין בין החכמה והבינה, לחסד והגבורה המשתלשלים מהן, וביכולתה להכריע את הסברה השכלית לחסד או לגבורה.
מקור המושגעריכה
מקור המושג הוא באדרא זוטא שבסיום ספר הזוהר פרשת האזינו[1], המבאר שספירת הדעת[2] כוללת בתוכה את שתי העטרות שהיו גנוזים בחכמה ובבינה - עטרת החסד היתה כלולה בחכמה, ועטרת הגבורה היתה כלולה בבינה.
כיון שכח הדעת עצמו כלול מב' ענינים, בתפילין של ראש יש 4 בתים: אחד כנגד החכמה, אחד כנגד הבינה, ושניים כנגד כח הדעת[3].
הסיבה שנקראים בשם 'עטרות', הוא מכיון שאלו מידות שלמעלה מהשכל (כמו הכתר - שהוא מעל הראש), שבאמצעות כח הדעת ממתלבשים במידות שלמטה מהשכל[4].
מקור כח ההכרעה שבדעתעריכה
כאשר הרעיון השכלי נמצא בחכמה ובינה הוא עדיין אינו החלטי, ואפשר לשנות אותו על ידי סברות לכאן ולכאן - שזו למעשה כל מטרתו של הדיון השכלי והפלפול, להטות את השכל מצד לצד, ולחפש לכל סברא סברא נגדית. גם כאשר ישנה נטייה בחכמה ובינה לסברא מסויימת, אין זו הכרעה ברורה והחלטית כאחד הצדדים, אלא רק התגברות של צד אחד על הצד השני. אמנם כאשר הענין מגיע למוח הדעת וישנה הכרה ברורה בענין, אז לא שייכים סברות לכאן ולכאן, וההכרעה היא מוחצת כך שלא נותרת מקום לשקלא וטריא[5].
זו הסיבה לכך שמוח הדעת כולל חסד וגבורה, ולכן הוא נחלק לשנים - חסד וגבורה[6]: כאשר הסברא נמצאת עדיין בחכמה ובינה, החכמה והבינה נוטות או לחסד או לגבורה, אך הן אינן יכולות לכלול את שתיהן. רק הדעת, המכריעה, כוללת את שני הצדדים בשווה ומתוך שניהם מגיעה להכרעה[5].
הכח שיש בדעת להכריע בענין שבחכמה ובבינה עדיין היו שייכות בו נטיות לכאן ולכאן - נובע מכך שלדעת ישנו שורש גבוה ועמוק יותר מאשר לחכמה ולבינה. הדעת מושרשת ברצון, שעמוק יותר מהשכל, וממנו נמשך הכח לחלק את המידות לחסד וגבורה ולהכריע ביניהן (ובמושגי הקבלה - נמשכת בדעת הארה מספירת הכתר, "קוצי דשערי דאריך אנפין")[7].
מקור הכח הזה הוא ה'תרין עטרין', שבגלל שהיא כוללת את שני העטרות, יכולה היא להטות את אור השכל הן לחסד והן לגבורה[8].
נשים דעתן קלהעריכה
חז"ל אמרו[9] "נשים דעתן קלה" - דהיינו שהכח הדומיננטי אצלן הוא רק מוח החכמה והבינה, ולא מוח הדעת[10]. במקומות אחרים מבואר שהמידות אצל האישה נמשכות רק מספירת הבינה שהיא בקו השמאל - קו הגבורות (ה' גבורות דאימא), ולא מספירת החכמה שהיא בקו הימין - קו החסדים (ה' גבורות דאבא), ולכן חלש אצלה כח הדעת, שהוא הכח לכלול שני קוים סותרים של חסד וגבורה[11].
ובחסידות מבואר, שכיון שאצל נשים יש רק את עטרת הגבורה שמצד הבינה, הקרויה 'אם', חסר אצלן את ה' חסדים שמצד החכמה, ולכן דעת קלה, נוטריקון 'קל ה"א', שענין זה חסר אצלם ולכן כח הדעת שלהן נוטה לגבורה[8].
הערות שוליים
- ↑ עמוד רצא: וְהַאי אָב וָאֵם וּבֵן, אִקְרוּן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת. בְּגִין דְּהַאי בֵּן נָטִיל סִימָנִין דַּאֲבוֹי וְאִמֵּיהּ, אִקְרֵי דַּעַת . . יְרוּתָא דְּאָבוֹי וְאִמֵּיהּ יָרִית. מַאי יְרוּתָא דָּא. אַחֲסַנְתָּא דַּאֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, וּתְרֵין עִטְרִין דַּהֲווֹ גְּנִיזִין בְּגַוַּויְיהוּ, וְאַחֲסִינוּ לְבֵן דָּא. מִסִּטְרָא דַּאֲבוֹי, הֲוָה גָּנִיז בְּגַוֵויהּ חַד עִטְרָא, דְּאִקְרֵי חֶסֶד. וּמִסִּטְרָא דְּאִימָּא, חַד עִטְרָא דְּאִקְרֵי גְּבוּרָה. וְכֻלְּהוּ מִתְעַטְּרִין בְּרֵישֵׁיהּ, וְאָחִיד לוֹן.
- ↑ בזוהר שם מקשר זאת עם כך שהדעת היא כביכול הבן ה'בכור' שעל פי תורה יורש פי שניים משאר אחיו, ולכן גם בירושה של הדעת שהיא ה'בחור' מה'ילדים' של ה'אבא והאמא' החכמה והבינה, הוא יורש 2 עטרות, עטרא דחסד ועטרא דגבורה.
- ↑ אדרא זוטא שם סוף עמוד רצב: "וְאִלֵּין מִתְחַבְּרִין בִּתְרֵי מוֹחֵי. וּמוֹחָא תְּלִיתָאָה כָּלִיל לוֹן, וְאָחִיד (ואינון תפלין דרישא. ואלין מתחברין בתרי מוחי. ומוחא תליתאה כליל לון, ונהרין ועאלין בתלת חללי דגולגלתא. לבתר נפקין כל חד בסטרוי, ומתפשטין בכל גופא. והאי מוחא תליתאה אחיד) בְּהַאי סִטְרָא וּבְהַאי סִטְרָא, וּמִתְפָּשַּׁט בְּכָל גּוּפָא, וְאִתְעָבִיד מִנֵּיהּ תְּרֵי גְּוָונֵי כְּלִילָן כַּחֲדָא. וּמֵהַאי נָהִיר אַנְפּוֹי, וְאַסְהִיד בְּאַבָּא וְאִימָּא גְּוָונֵי דְּאַנְפּוֹי. וְהוּא אִקְרֵי דַּעַת, בְּדַעַת (סא בדא) כְּתִיב, (שמואל א ב) כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְגוֹ', בְּגִין דְּאִיהוּ בִּתְרֵי גְּוָונֵי לוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת. אֲבָל לְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָאָה, לָא נִתְכְּנוּ. מַאי טַעְמָא נִתְכְּנוּ לְהַאי. בְּגִין דְּיָרִית תְּרֵין חוּלְקֵי, וּכְתִיב (שמואל ב כב) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד וְגוֹ'.".
- ↑ לקוטי תורה פרשת פקודי ה, א. וראו גם פירוש המילות לאדמו"ר האמצעי, 'לדוד בשנותו' מ, א.
- ↑ 5.0 5.1 סה"מ שם, ע' קיג. ע' קיז ואילך.
- ↑ כמרומז במצוות תפילין שיש בה ארבע פרשיות, כנגד ארבעת המוחין - חכמה, בינה, והדעת שנחלק לשתים - חסד וגבורה (סה"מ שם ע' קיב).
- ↑ דרך מצותיך, מצות גיד הנשה יג, ב. מצות תפילין יז, ב. סה"מ שם, ע' קכב ואילך.
- ↑ 8.0 8.1 ספר המאמרים קונטרסים אדמו"ר האמצעי, להבין שרש ענין חבלי משיח, רכח.
- ↑ שבת לג, ב. קידושין פ, ב. ישנם הגורסים "קלות" - ראה לקוטי שיחות חלק י"ז ע' 149 הערה 14.
- ↑ עץ חיים שער מח פרק ב.
- ↑ עץ חיים שער הכללים פרק ז. אמרי בינה שער הק"ש סד, ד ואילך.