סקילה הוא אחד מהארבע מיתות בית דין. והוא מצוה לבית דין[1] לענוש בסקילה את מי שמחוייב סקילה.

דיני המצוהעריכה

מצוה לבית דין לסקול באבנים מי עבר על עברות מסויימות שחייבים עליהן סקילה.

אופן ביצוע העונש הוא, היו מפשיטין את הבגדים של האיש המחויב סקילה בריחוק של ארבע אמות מבית הסקילה, ומכסין ערותו מלפניו (והאשה נסקלת בחלוק אחד, ולא ערומה), ובית הסקלה היה גבוה שתי קומות, ועולה לשם הוא ועדיו וידיו אסורות, ואחד מן העדים דוחפו אותו על מתניו ונופל על לבו לארץ, ואם לא מת בדחיפה מגביהין העדים אבן שהיתה מונחת שם, האבן היה כובד לשני בני אדם, ומרפים ידיהם ומשליכין האבן על לבו, ואם לא מת בזה רגימתו בכל ישראל, שנאמר "יד העדים תהיה בו בראשונה וגו'"[2].

בחסידותעריכה

אנו אומרים בקריאת שמע שעל המיטה שאם פגמתי באות יו"ד של שם הוי"ה בביטול קריאת שמע, הרי אני מקבל עלי עונש סקילה.

  ערך מורחב – אחדות ה'

והביאור בפנימיות הענינים הוא, שלא מדובר על מישהו שלא קרא קריאת שמע חס ושלום, אלא על מי שהחסיר בהעבודת קריאת שמע, עבודתה קריאת שמע הוא ענין היחוד ה', שיהיה מונח במוח ובראש שאין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא ושלא יהיה נתפס בלבושי הטבע שיהיה מונח שהעסק שלו אינו עיקר.

  ערכים מורחבים – עבודה זרה, שיתוף

ידוע שהעונש סקילה היא עבור חטא עבודה זרה. בפנימיות הענינים היא, שהוא מחשיב את הממוצע לעיקר.

  ערך מורחב – טמטום הלב

ובשביל זה הוא העונש סקילה שלבו נהיה כמו אבן, שלא מתפעל מגילוי אלוקית, וזה מיתה רוחנית רחמנא לצלן.

עונש זו היא מידה כנגד מידה כפי שלא היה לו את הביטול לאלקות[3].

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ספר החינוך מצוה תקנה (בסדר דפוס פרנקפורט. ומצוה תקמא בסדר דפוס ויניציה).
  2. דברים יז, ז.
  3. ד"ה ולקחתם תרס"ה, תש"ז. ובקיצור בספר הליקוטים להצ"צ ערך סקילה - עמוד תקצט (603).