נדוניה

נדוניה, היא סיוע של משפחת הכלה לבני הזוג שמתחתנים, הניתנת בעיקר באמצעות הענקת מתנות, ריהוט, כלי בית וכדומה, ולעיתים באמצעות סכום כסף. הענקת הנדוניה מחוייבת על פי הלכה, ואף שלבעל יש רשות להשתמש בה לאורך כל תקופת הנישואין, לאחר שהוא נפטר או במקרה של גירושין - הנדוניה חוזרת לאשה ושייכת לה.

בהלכה ובמנהגעריכה

את המקור לדין הנדוניה לומדים חז"ל מדברי הפסוקים: "קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ"[1], שאף שהבעל הוא זה שמקדש את האשה, המשמעות של "ואת בנותיכם תנו לאנשים" הוא שכאשר אדם מעניק לבתו נדוניה הגונה, יש סיכוי רב יותר שירצו להינשא לה ויזדרזו לזכות בנדוניה שמציע, וככל שהנדוניה תהיה גדולה יותר, יוכל לבחור לה אדם הגון ומתאים יותר שירצה בה[2].

על פי ההלכה על האב לתת לבתו נדוניה, אך היא אינה שייכת לבעל, ויש לו רק רשות להשתמש בה ונחשבים 'נכסי צאן ברזל', שביכולתו להשתמש בהן לאורך כל ימי הנישואין, אך לאחר הפטירה שלו או במקרה של גירושין - חוזרים הם לרשות האשה[3], אך בשווי מופחת מהשווי המקורי אותו העריכו בשעת הנישואין[4].

הסכום המינימלי שאדם צריך להעניק כנדוניה לבתו הוא חמישים זוז[5]

בחתונה של הקב"ה עם בני ישראלעריכה

גדולי החסידות השתמשו בדיני הנדוניה כדי להתפלל ולעורר זכות של בני ישראל, כך לדוגמא רבי לוי יצחק מברדיטשוב טען לפני הקב"ה: "אתה עשית איתנו 'שידוך מיוחס' שהרי אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, ואילו אנחנו עשינו עמך 'שידוך עשיר', כפי שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב'[6], ועל כן - אתה צריך לתת לנו את כל האפשרויות הכספיות להשיא את צאצאינו בהרחבה".

התייחסויות הרביעריכה

כיון שהתורה ציוותה שההורים מחוייבים להשיא את בנם, בוודאי שהקב"ה נותן גם את הכוחות לקיים את הציווי ומשפיע כל מה שצריך עבור זה[7]. יש לצאת מנקודת הנחה שהחתן והכלה 'שווים' וראויים שיוציאו עליהם סכומים שכאלו, ואי אפשר בלי להוציא הוצאה זאת, והיחס צריך להיות שווה להוצאות שבת ויום טוב - שבוודאי הקב"ה ישלם זאת משלו וזה לא נוגע בפרנסה הקצובה לאדם מראש השנה, ואם עושים זאת בשמחה ועל פי יושר - בוודאי שימצאו כיצד לשלם את כל ההתחיבויות, ובהרחבה[8].

הרבי הוסיף שכאשר אדם מעמיד את עצמו בהרחבה, גם מלמעלה משפיעים לו בהרחבה, וציין שהיות ששלושה שותפים ביצירת האדם, הרי שיש לסמוך על כך שהקב"ה ימלא את חלקו בתשלום הוצאות החתונה, וככל עניני קדושה - אין צריך לקמץ, והורים צריכים לרצות לטרוח ולהתאמץ עבור ילדיהם[8].

אדמו"ר הריי"צ התבטא שמחותן חכם תופר לעצמו סרטוק חדש לכבוד החתונה, כיון שבשעת החתונה נפתחים שערים חדשים של שפע[9], וכך כתב גם הרבי שדבר ודאי שההורים צריכים לקנות לעצמם בגדים חדשים ומכובדים לרגל חתונת ילדיהם[10].

אין לערב את החתן והכלה בכל הדיונים סביב הנדוניה וההוצאות הגשמיות הקשורות בחתונה[8].

מילוי ההתחייבויות הכספיות של ההורים משפיע על אושרם של הילדים, ואף עלול להשפיע על האפשרות שלהם להיפקד בזרע של קיימא[11].

תשלום ההוצאות בתקופה הראשונה שאחרי החתונהעריכה

בחתונתו של אדמו"ר הרש"ב, התחייבו הצדדים המחותנים לפרנס את הזוג במשך עשר שנים מהחתונה.

בקשר לחתונת הרבי כתב אדמו"ר הריי"צ לרבי לוי יצחק שכיון ששני הצדדים אינם אמידים, יתחלקו בהוצאות שווה בשווה[12].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרבנית סימה אשכנזי, לתת בהרחבה, מוסף 'נשי' לשבועון כפר חב"ד 1842 עמוד 16

הערות שוליים

  1. ירמיהו כט, ו.
  2. כתובות נב,ב.
  3. ריטב"א כתובות סו א. במקרה שהאשה נפטרה לפני הבעל, הבעל יורש אותה ולכן לאחר פטירתו הנכסים יעברו לרשות צאצאיו בירושה.
  4. בשיעור של 80% מהשווי המקורי.
  5. לפי הגאון רבי חיים נאה השווי הוא כ-2,150 ש"ח, ואילו לפי הדעה המחמירה של החזון איש הסכום הוא כ-31,500 ש"ח. השווי משתנה לפי ערך אונקיית כסף אליו צריך להוסיף את עלות המע"ם ושאר התשלומים הנלווים.
  6. חגי, ב.
  7. אגרות קודש חלק י"ז אגרת ו'תלח.
  8. 8.0 8.1 8.2 מענה הרבי מהשנים הראשונות, נדפס בשבועון התקשרות גליון שלג במדור 'ניצוצי רבי'.
  9. ספר 'הרב אשכנזי' עמוד 195.
  10. אגרות קודש חלק ל' עמוד ל'.
  11. עדות הרב מרדכי שמואל אשכנזי אודות אברך שלא זכה בפרי בטן וכשביקש ברכה מהרבי נמנע הרבי מלברכו והסביר שהדבר לא תלוי בו כיון שאבי הכלה לא מילא את הבטחתו בנוגע לתשלום ההתחייבויות שקיבל על עצמו. כך גם בנוגע לתשלום עבור מי שביצע את השידוך.
  12. "עלינו שנינו לשאת את הצטרכותם של בנינו שיחי'".