מעשה שכם

מעשה שכם הוא מאורע המוזכר בספר בראשית, בו חטף שכם בן חמור את דינה בת יעקב במטרה להתחתן איתה. אחי דינה שמעון ולוי בתגובה הרגו את שכם ואת בני עירו.

העיר שכם העתיקה.

הסיפור

לאחר שהתיישב יעקב אבינו בשכם, יצאה דינה בתו "לראות בבנות הארץ", ופגשה בשכם בן חמור, בחז"ל מובא ששכם הביא את בנות שכם לשחק ליד אוהל דינה כדי לגרום לה לצאת. שכם חמד אותה ולאחר שעינה אותה, התחתן איתה. שכם אבי חמור רצה לרצות את יעקב ובניו והציע שבניהם ובנותיהם יתחתנו אחד עם השני, בני יעקב הסכימו לכך אולם התנו זאת בכך שהם יעשו ברית מילה, שכם ובני עירו הסכימו לכך ונימולו. ביום השלישי הגיעו שמעון ולוי, שהיו אז בני שלוש עשרה, ללא רשות אביהם והיכו אותם נפש.

יעקב הוכיח אותם על מעשה זה:

עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃

— בראשית, ל"ד, ל'

שמעון ולוי ענו על כך בתגובה: "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת אֲחוֹתֵֽנוּ"?!.

לפני פטירתו של יעקב הוא קרא לכל בניו, ובירך כל אחד ואחד מהם, את שמעון ולוי אמנם מוכיח יעקב על מעשה שכם ואומר להם:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל

— ספר בראשית, פרק מ"ט

יעקב העניש את שבטים שמעון ולוי בכך שהם יהיו נפוצים בכל הארץ. לוי יחזר על הגרנות לקבל תרומות ומעשרות, ושבט שמעון יהיו עניים וסופרים ומלמדי תינוקות כדי שיהיו נפוצים בכל הארץ.

בחסידות

ישנם שתי דעות שמסבירות כיצד לומדים ש"בן שלוש עשרה - למצוות". לדעה אחת, לומדים זאת מלוי ושמעון שהיה בני 13 ונקראו "איש" בעת שרצחו את חמור ושכם, ודעה שנייה היא שזה "הלכה למשה מסיני". בתורת החסידות מבואר שעל פי הדעה השנייה שהיסוד לעבדות ה' הוא קבלת עול, ואילו על פי הדעה הראשונה צריכים לעבוד את ה' על פי השכל, ולכן כאשר היו שמעון ולוי בני 13 והגיעו לשלימות השכלית, הם יכלו לפעול במסירות נפש.

הרבי גם מסביר שהסיבה שיעקב הוכיח אותם לאחר מכן, לא היה על כך שהם הרגו אותם אלא על כך שהם עשו זאת בדרכי ערמה ומרמה וללא ביטחון בהקב"ה שיעזור להם ובפרסום רב. לפי ביאור נוסף יעקב הוכיח אותם על כך שהם פועלים מקנאות יתירה ולא רק מדרישת הצדק בלבד.

לפני פטירת יעקב אבינו, כאשר ברך את בניו, דבר קשה על שמעון ולוי על מעשה זה. ואמר "בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר", רש"י מסביר "אלו חמור, ואנשי שכם". 'כי באפם הרגו איש' מדובר על מעשה דינה. 'וברצנם עקרו שור' מדובר על מכירת יוסף ששמעון ולוי התחילו לדבר עליו, ורצו להורגו. הרבי שואל, רש"י אומר "חמור, ואנשי שכם". למה לא כותב גם 'שכם'? הרבי מסביר שעל שכם כל האומות הסכימו שחייב מיתה. אבל על הריגת חמור, וכל אנשי העיר, אפילו שזה מוצדק שגם הם היו אחראים. בכל זאת האומות יכלו לכעוס.

לקריאה נוספת

• לקראת שבת, קנאת ה' או "אומנות זו של רציחה"? עמ' 5 - 9