39,916
עריכות
אין תקציר עריכה
(←תורתו) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי מנא''' בנו של [[רבי יונה]] היה [[אמורא]] ומוזכר בעיקר ב[[תלמוד ירושלמי]], אך גם | '''רבי מנא''' בנו של [[רבי יונה]] היה [[אמורא]] ומוזכר בעיקר ב[[תלמוד ירושלמי]], אך גם ב[[תלמוד בבלי]] הוא מוזכר לפעמים. הוא היה רבו של [[רבי חנינא]]. יש להבדיל בינו לבין ה[[תנא]] רבי מנא שמוזכר בתוספתא. | ||
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
== תורתו == | == תורתו == | ||
אודות אחד מהדיונים ביניהם מובא ב[[ירושלמי]]{{הערת שוליים|סוף [[עירובין]].}} על השאלה הנשאלת ב[[משנה]], שהצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת. צבת הראשונה מי עשאה. והשיבו על כך, שהיא מהדברים שנבראו ב[[ערב שבת]] [[בין השמשות]]. שאל | אודות אחד מהדיונים ביניהם מובא ב[[ירושלמי]]{{הערת שוליים|סוף [[עירובין]].}} על השאלה הנשאלת ב[[משנה]], שהצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת. צבת הראשונה מי עשאה. והשיבו על כך, שהיא מהדברים שנבראו ב[[ערב שבת]] [[בין השמשות]]. שאל [[רבי חנינא]] את רבו ר' מנא איך אתית דבר זה לדינים שבמתני', והשיב לו: מצבתא אחת למדו כמה צבותות, וכאן משביתה אחת למדו כמה שביתות. | ||
===ביאור המאמר=== | ===ביאור המאמר=== | ||
בפני משה מפרש השייכות של מאמר זה לכאן, שזהו מענה ברמז על האיבעיא שבגמ' שם לפני זה, בקשר לדברי | בפני משה מפרש השייכות של מאמר זה לכאן, שזהו מענה ברמז על האיבעיא שבגמ' שם לפני זה, בקשר לדברי ה[[משנה]] בדין הוצאת שרץ שנמצא במקדש — {{ציטוטון|[[רבי עקיבא]] אומר מקום שחייבין על זדונו [[כרת]] ועל שגגתו [[קרבן חטאת|חטאת]] משם מוציאין אותו}}, ואמרו על זה בגמ' {{ציטוטון|הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת — כבר נראית לצאת, כלומר, כבר הי' ראוי להוציא בתחילה, ופשיטא שמוציאו אף משם, אלא דהא קמבעיא לן, אם מצאת אחר בצד במקום שנפל. . שאין חייבין עליו כרת, מוציא את שניהם דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת בתחילה}}? | ||
וכמענה על איבעיא זו השיב רבי מנא "דרך רמז ומשל... שכמו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צביתות, כך גם כאן, משביתה אחת למדו כמה שביתות, דמכיון שהותרה לו שבות אחת במקדש, לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת, מוציא עמו במקום שנפל גם את השני עמו, דמאי שנא, דכיון שהותר הותרו כמה שביתות" (הואיל ובבת אחת הן). | וכמענה על איבעיא זו השיב רבי מנא "דרך רמז ומשל... שכמו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צביתות, כך גם כאן, משביתה אחת למדו כמה שביתות, דמכיון שהותרה לו שבות אחת במקדש, לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת, מוציא עמו במקום שנפל גם את השני עמו, דמאי שנא, דכיון שהותר הותרו כמה שביתות" (הואיל ובבת אחת הן). | ||
===קושיית הרבי=== | ===קושיית הרבי=== | ||
אבל פירוש זה צריך עיון גדול, כי לכאורה אינו אלא רמז רחוק ביותר, שהרי אין שום קשר בין הסברא להתיר את השבות הב' — "כיון שהותרה שביתה אחת הותרו כמה שביתות", שיסוד ההיתר בזה הוא — "הואיל ובבת אחת הן", - עם המשל "צבת בצבת עבד" (שמצבת אחת נעשו כמה צבתות) | אבל פירוש זה צריך עיון גדול, כי לכאורה אינו אלא רמז רחוק ביותר, שהרי אין שום קשר בין הסברא להתיר את השבות הב' — "כיון שהותרה שביתה אחת הותרו כמה שביתות", שיסוד ההיתר בזה הוא — "הואיל ובבת אחת הן", - עם המשל "צבת בצבת עבד" (שמצבת אחת נעשו כמה צבתות). | ||
וגם אין פירוש זה מתיישב בלשון הירושלמי "משביתה אחת למדו כמה | וגם אין פירוש זה מתיישב בלשון הירושלמי "משביתה אחת למדו כמה שביתות" — שהרי אין כאן ענין של לימוד, אלא רק היתר כולל, "דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה". | ||
ועוד זאת: לפירוש זה, למאי נודע המשא ומתן כיצד נוצרה הצבת הראשונה, הרי כדי לבאר שמשביתה אחת למדו כמה שביתות מספיק לומר אשר "צבת בצבת עבד"? | ועוד זאת: לפירוש זה, למאי נודע המשא ומתן כיצד נוצרה הצבת הראשונה, הרי כדי לבאר שמשביתה אחת למדו כמה שביתות מספיק לומר אשר "צבת בצבת עבד"? | ||