רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב): הבדלים בין גרסאות בדף

רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב) (עריכה)

גרסה מ־03:28, 18 בנובמבר 2010

הוסרו 21 בתים , 18 בנובמבר 2010

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

פסי

89

עריכות

@@ שורה 21: / שורה 21: @@
 ביום [[כ' חשוון תרכ"א]] נולד אדמו"ר הרש"ב לרבי שמואל ורבקה שניאורסון, בעיירה ליובאוויטש. כשנה לפני כן, ביום י' כסלו תר"כ חלמה אימו חלום בו ראתה את אמה, מרת שיינא ואת סבה, [[אדמו"ר האמצעי]]. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל [[י"ט כסלו]], חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה.
-לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מעורות שחוטים וכשרים. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא שלום דובער.
+לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מעורות שחוטים וכשרים. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער'.
 ===תספורת והכנסה ל"חדר"===
@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 ===שידוכו===
 בילדותו שהה אדמו"ר הרש"ב רבות בבית סבו [[אדמו"ר הצמח צדק]]. באחד הביקורים נכח שם בנו ר' [[יוסף יצחק (בן הצמח צדק)|יוסף יצחק]] עם בתו שטערנא שרה. אדמו"ר הצמח צדק אמר עליהם: "חתן וכלה". שאל ר' [[יוסף יצחק (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] את אביו: "שמא לכשיגדל לא יהיה ראוי לה"? השיבו אביו: "זה הקטן יגדל ממך"!{{מקור}}
 ביום י' [[סיוון]] [[תרכ"ה]] נכתבו התנאים בין הצדדים. אבי החתן התחייב לתת אלף רובל וחמש שנים להיות סמוכים על שולחנו{{הערת שוליים|בשנים: ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית שלאחרי החתונה}}. אבי הכלה התחייב לתת אלף חמש מאות רובל וחמש שנים להיות סמוכים על שולחנו{{הערת שוליים|בשנים: רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית}}. הסבא – אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת חמש מאות רובל, אותם יחלקו לעשרה תשלומים ויחלו לתת מיד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'[[תרל"ה]] ב[[ירושלים]].
@@ שורה 42: / שורה 42: @@
 בחתונה לא השתתף אבי החתן, אדמו"ר המהר"ש, בגלל מצבו הבריאותי. זוגתו, הרבנית רבקה, נסעה עם החתן לחתונה. שבוע לפני החתונה, ב[[יום ראשון]] ה' באלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרמווע. שם אמר [[דא"ח]] וסיפר דברים נפלאים. כשסיים לומר את דברי החסידות אמר לבנו החתן: "עכשיו הוא גילוי בחינת [[מוחין דאימא]] ולכן נוסעת אם החתן, ואילו לעתיד לבוא, שאז יתגלה [[מוחין דאבא]], אהיה גם אני עצמי שם".
-אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש שטריימל בחתונתו ובכלל שילבשהו רק ב[[ליובאוויטש]]. בעגלה הונחה קופסא ובה  כובע אותו התכוונו החתן ואמו להעניק לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש לראותו וכשראה בו נוצה - הסירה.
+אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו החתן, שלא יחבוש שטריימל בחתונתו ובכלל שילבשהו רק ב[[ליובאוויטש]]. בעגלה הונחה קופסא ובה כובע עם נוצה, מתנת חתן ואמו לכלה. אדמו"ר המהר"ש ביקש את הכובע והסיר ממנו את נוצתו.
 מיד לאחר החתונה אמר אדמו"ר המהר"ש לבנו שיאכל רק בשולחן נפרד בגודל מסויים. במשך שש עשרה שנים אכל הרש"ב על אותו שולחן מבלי שידע מדוע. את סדר יומו מילא אדמו"ר הרש"ב ב[[לימוד]] [[תורה]]{{הערת שוליים|בשבת נהג אדמו"ר הרש"ב לקום בשעה 03:00 לפנות בוקר ובכל ימות השבוע בשעה 04:00, עסק בלימוד [[דא"ח]] והתפלל עד השעה 10:00 לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב [[שניאור זלמן אהרן שניאורסון (בן אדמו"ר המהר"ש)|שניאור זלמן אהרן שניאורסון]] והר' שלום מקדין נגלה עד השעה 14:00 ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר משניות בעל-פה אך עיקר לימודו היה דא"ח וקבלה. ב[[ליל שבת]] נהג להיכנס לאביו לפני [[תפילת ערבית]]. בערב שבת ובמוצאי שבת בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה בתורת הנגלה או החסידות וב[[יום רביעי]] בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ביחידות ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.}}.
@@ שורה 81: / שורה 80: @@
 ביום חמישי בלילה, כ"א ב[[אדר]] [[תר"פ]], אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיל. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"ב, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, ביקש אדמו"ר הרש"ב לעשן ולפתע חש שלא בטוב וכמעט שהתעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדר, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחים.
 ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר הרש"ב, מרת [[שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה שניאורסון]] ובנם, [[אדמו"ר הריי"צ]], יחד עם החסיד הרב [[שמואל גוראריה]]. הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש למחלת ה'טיפוס' הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד"ר לנדא, ד"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כן, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישי, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדא, רבינוביץ, לאזינסקי, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאן. ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול.
 למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב [[יחיאל צבי גוראריה]] ועמד קרוב למיטתו של אדמו"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאויים, כמו בזמנים בהם היה ב[[דבקות]]. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו את זרועו של אדמו"ר הרש"ב ובדקו את הדופק. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי ה[[טבע]] היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאת.
 בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו.. במוצאי שבת בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי ל[[זאל]] (חדר ה[[יחידות]]) ונהיה ביחד"{{מקור}}. אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "[[התפעלות]]? התפעלות? [[מוחין]]! מוחין!".
@@ שורה 98: / שורה 97: @@
 זקני ומכובדי [[אנ"ש]] ערכו את ה"טהרה" וסיפור שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התריכים, גם בטלית השבת עמה התפלל בימיו האחרונים.
-בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון בית העלמין הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו  רק [[תלמידי התמימים]] ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה אדמו"ר הריי"צ אל ר' [[אברהם ברוך פבזנר]], ר' [[אליעזר קרסיק]] ואל עוד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים ב[[ליובאוויטש]].
+בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון בית העלמין הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו רק [[תלמידי התמימים]] ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה אדמו"ר הריי"צ אל ר' [[אברהם ברוך פבזנר]], ר' [[אליעזר קרסיק]] ואל עוד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים ב[[ליובאוויטש]].
 ===העברת ה[[אוהל]]===
 חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על האוהל של קבר אדמו"ר הרש"ב. בחורף שנת [[תרצ"ט]], שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין בו שכן אוהלו של אדמו"ר הרש"ב והיה צורך להעביר את גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155. אדמו"ר הריי"צ שאישר את העברה ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לשאלות ההלכתיות אמר שיפנו אל מחותנו רבי [[לוי יצחק שניאורסון]].
-את ההעברה ביצעו החסידים; ר' [[צמח קוטמאן]], ר' [[מענדל קאנטאר]] (משרת בבית הרב), ר' [[משה וולף לאבאק]], ר' [[נחמן לאקשין]], ר' [[אברהם קאצנלסון]], ר' [[יונה איידלקופ]] ועוד. הם  קיבלו על עצמם תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה ב[[מקווה]]). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה. לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב נשאר שלם והטלית שהייתה עליו אף היא נשארה שלימה וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש.
+את ההעברה ביצעו החסידים; ר' [[צמח קוטמאן]], ר' [[מענדל קאנטאר]] (משרת בבית הרב), ר' [[משה וולף לאבאק]], ר' [[נחמן לאקשין]], ר' [[אברהם קאצנלסון]], ר' [[יונה איידלקופ]] ועוד. הם קיבלו על עצמם תענית וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה ב[[מקווה]]). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה. לנגד עיניהם נגלה מחזה מדהים - גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב נשאר שלם והטלית שהייתה עליו אף היא נשארה שלימה וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש.
 ==ספריו (חלקי)==