39,916
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
'הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים' [[[אבות]] פרק רביעי, משנה טו]. | 'הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים' [[[אבות]] פרק רביעי, משנה טו]. | ||
מובא בשיחות הרבי, כי רש"י מזכיר את מאמרו בפרשת שבא אודות כל שהקב"ה הביא להם דווקא בעשור לחודש, א)כדי שיהיו להם שתי מצוות להתעסק בהם. ב) מפני שהיו שטופים בבעבדהז רה ויהיו להם מצוות כדי להתעסק בהם. | |||
הרבי מסביר כי בשניהם יש טעם להם היה צריל להיות כבכבר מעשור לחודש, לפי הטעם הראשון שלש תי מצוות הטעם הוא ככי כדי לקיים מצוות מילה יש לנוח שלושה ימים בהם אסור למצאת לדרך, ולפי הטעם השני ההדגש הוא שיהיה בידם הצאן כדי שיתעסקו בו. | |||
הרבי מקשה ךמה הרש"י מזכיר דווקא את שמוששךל רבי מתיא בן חרש ולא את שמו של התנא השני - רבי אךיעזר הקפר. הרבי מסביר כלשון רש"י "היה רבי מתיא בן חרש" אומר" שענין דבר זה קשהיה רביממתאי בן חרש אומר תמיד. כתוב בגמרא "הלך אחר רבי מתיא לרומי", ולכאורה קשה למה הקים את ישיבתו במקום מרוחק כזה שיהיו צריכים ללכת עד שם, ולא בארץ ישראל כאשר כל התנאים. | |||
ומסביר הרבי כי רבי מתיא בן חקש, שהיה משורשו של יוסף הצדיק - עבודת הבירורים, רצה שיהיה ברומי ישיבה של תורה כדי שיתעסקו בהם ישראל שבאותו מקום וינתנקתו מעבודזה זרה שברומי. | |||
[[קטגוריה: תנאים]] | [[קטגוריה: תנאים]] | ||