מלחמת המפרץ: הבדלים בין גרסאות בדף

[[תמונה:1963.jpg|left|thumb|250px|כיתוב תמונה]]

בי"א מנחם אב, העולם כולו הוכה בתדהמה רבתי. ההיטלר המודרני פלש במפתיע לכווית הסמוכה בחומדו את אוצרות הנפט של המדינה הערבית השקטה והעשירה.

ארצות הברית הצהירה מיד כי היא לא תאפשר למצב הזה להמשיך. הקהילייה הבינלאומית התנגדה למהלך הזה והתגבשה קואליציה צבאית בראשות ארצות הברית לשחרור כוויית. עם הכיבוש פרסה עיראק כ-‏11 יחידות מצבאה לאורך הגבול עם סעודיה, תוך איום של כיבוש סעודיה. מקורות מודיעיניים דאז העריכו כי ביכולתה של עיראק לכבוש גם את סעודיה. המלך הסעודי, פאהד, ראה בצעדיו של סדאם איום חמור וביקש סיוע של ארצות הברית. נשיא ארצות הברית דאז, ג’ורג’ בוש שלח כוחות של צבא ארצות הברית למפרץ הפרסי כדי להגן על סעודיה ולשחרר את כוויית.  

בתוך ימים קצרים הוטלו תושבי ישראל אל תוך תקופה מסעירה, כאשר הלקסיקון שעלה על הפרק היה זכור מימים אפלים יותר באירופה: גז, הרג המוני, מסכות אב”כ וכו’.  

הדיבורים על מיגון ומסכות הפכו לנושאים מרכזים בשיח הציבורי הישראלי. גז חרדל או כימי אלו היו נושאים השגורים על שפתותיהם של ילדי גן. לא היו קולעים יותר מדברי המדרש “ישראל מתרעשים ומתבהלים”. העם ציפה בחרדה גדולה לשגיונותיו של השליט העיראקי שהבטיח להבעיר את ישראל כולה, זאת כנקמה על פיצוץ הכור האטומי עשר שנים קודם לכן.  

העולם רועד וגועש. מלכויות מתגרות זו בזו. דם ואש עם עשן המלחמה היתמרו, ומאות אלפי חיילים של הקואליציה העולמית, התרכזו בחולות המפרץ.  

רק קול אחד צלול ובוטח נשמע ברמה מקצה עולם ועד קצהו. הקול הזה יצא מ[[בית רבינו שבבבל]] [[770]]: הרבי רואה את הדברים אחרת לגמרי.

ההתייחסות הראשונית של הרבי לקראת המלחמה, היה לשר המשטרה דאז מר רוני מילוא שהגיע לרבי בכ”ח מנחם אב [[תש”נ]].אנו נמצאים בימים קשים, אמר לרבי.  

הרבי באופן נדיר, קטע את דבריו: “אין אלו ימים קשים... כבר אמרתי שכתוב מפורש ‘עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה’”.

כבר מספר חודשים קודם לכן, הכריז הרבי על היעד של שנת [[תנש”א]]. היה זה ביום [[ב’ בסיוון]], כאשר הרבי הכריז כי ראשי התיבות של השנה הבאה הם “[[תהא שנת אראנו נפלאות]]”. הרבי אף הסביר כי באופן מיוחד הוא מקדים לתת את ראשי התיבות של השנה הבאה, כדי שיוכלו להדפיס זאת בלוחות השנה. הרבי בענוותנותו מסתיר את רוח הקודש הגלויה, שהרי בכל שנה שפרסם ראשי תיבות, הדפיסו גם לוח שנה...

חסידים ואנשי מעשה לא הבינו למה בדיוק ירמזון דברי הרבי - שנת אראנו נפלאות. איש לא ציפה לשנה כה סוערת...  

הפעם הראשונה שהרבי הזכיר קבל עם ועולם את דברי המדרש ב’[[ילקוט שמעוני]]’, היתה בהתוועדות שבת פרשת ראה תש”נ. היה זה בשעה שהעולם עמד ותהה, לא יודע אם תפתח המלחמה ואם כן איפה ומתי. רק אחד ויחיד נעמד בשער וקרא בקול נבואי כי אין מה לפחד.

מאז אותה התוועדות היו דברי המדרש  “שנה שמלך המשיח בא... שמלך פרס מתגרה במלך ערבי וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך. ואומר להם הקב”ה כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם...”.

שגורים בפי הרבי כמעט בכל שיחה או התוועדות. כך גם בכינוס של נשי ובנות חב”ד שהתקיים ביום רביעי כ”ב באלול תש”נ.  

ממשלת ישראל החלה להכין את העם לקראת מצב של מלחמה ומתקפה. לאיש לא היה מושג מה יקרה, ואנשי הביטחון בעצה אחת עם המדינאים, לקחו את האפשרויות המסוכנות ביותר.  

העם החל להתכונן: מאגרי מים בתוך הבתים, ניילונים, סרטי איטום, סמרטוטים ואקונומיקה. קבלת מסכות, הכנת מזרקים וחדרים אטומים.  

תשובתו של הרבי היתה חדה, ברורה ובוטחת. היא גרמה להדים רחבים ופורסמה בכלי התקשורת. עיתון ‘דבר’ ידע לספר כי הרבי הבטיח שלא יאונה רע, וכי לא תהיה מתקפת גזים על ארץ הקודש. העיתון ציטט את דבריו של הרב רלב”ג האומר “מבחינתי זו הייתה ההודעה המרגיעה ביותר עד כה. אחרי הכל, כל מידע מודיעיני ומדיני חשוב ומדוייק ככל שיהיה, מחוויר נוכח הערכותיו של הרבי מלובביץ. מי שעדיין מפקפק - שיבדוק כיצד דייקו מקורותיו של הרבי לפני [[מלחמת ששת הימים]]”. סוף ציטוט. הדברים של הרבי נסכו עידוד ותקווה.  

מאז, בכל הזדמנות ולכל שאלה של יהודים, בעיקר במעמד חלוקת הדולרים, וגם בשיחות הקודש ומענות ותשובות, חזר הרבי והבטיח כי אין לפחד ואין להפחיד. הרבי שלל בתוקף רב את עניין העזיבה מארץ הקודש. כך ענה הרבי לאחד המרצים שהוזמן לצאת לחו”ל למסע הרצאות, כי אין הזמן מתאים לצאת מאה”ק.  

בחודש [[טבת]] קיבל הכל משמעות אחרת. שונה לחלוטין.

יום אחד קם לו אדם בבני ברק, והחל לדבר במושגים של [[שואה]], רחמנא ליצלן. דבריו היו כמו נפט לתוך מדורה. גם כך היה העם נתון בחרדה ופחד איום. כמו בסיפורי [[הבעל שם טוב]], דומה כי האיש הלזה גרם להתעוררות קטרוג בשמי רום. לא היה צריך להיות איש שמים כדי להבין זאת, לנוכח תגובתו של הרבי.

נראה היה כאילו הרבי עומד מול השטן המקטרג, לנוכח בית דין של מעלה, ומלמד זכות וטובה על עם ישראל בכל האפשרויות.

דברי הזכות והסנגוריה של הרבי על עם ישראל, לא מוצו בדברי הכיבושין בעשרה בטבת, ובמשך ארבעה שבתות רצופות דיבר הרבי שוב ושוב ב[[מעלתם של בני ישראל]]. הוא הבטיח כי “[[לא תקום פעמיים צרה]]”. הרבי חזר פעמים רבות על כך שארץ הקודש היא המקום הבטוח ביותר. מול גלי השנאה והחרדה שבקעו מבני ברק, הרעיף הרבי טללי אהבה על צאן מרעיתו, ופעל למנוע קטרוגים נוראיים על עמו בית ישראל. מי שהיה נוכח אז, זוכר בבירור כיצד נראו פניו הק’ של הרבי כשדיבר שיחות אלו...

דבריו של הרבי נסכו עידוד רב. הרבי לא רק קרא שלא לעזוב את ארץ הקודש, אלא שקרא לתושבי חו”ל לנסוע לארץ הקודש. לאם ששאלה האם לדחות את נסיעתה של בתה הלומדת באה”ק, נתן הרבי דולר לברכה על מנת שתתנו לצדקה בארץ הקודש... אחת שאמרה כי רוצה להקדים את נסיעתה לארץ הקודש כי יש לה בן בצבא ולא יודעת כעת מה לעשות. הרבי השיב: “תעשי כפי שתכננת מראש, כי אין יסוד כלל לפחד”. לאחת ששאלה אם לחזור לארץ או להשאר לנוכח המצב, הרבי השיב: “לחכות? למה לחכות? לחזור לארץ הקודש שעיני ה’ אלוקיך בה תמיד כל הימים”.

יהודי ששאל האם לנסוע לגור בארץ, לאחר ששאל בעבר ולא קיבל תשובה, הרבי השיב: “זה יהיה דבר טוב לנסוע כעת לארץ הקודש”. ליהודי שאמר כי זוגתו מודאגת מאד, השיב הרבי “הקב”ה נמצא בארץ הקודש במיוחד ומשגיח על כל העניינים שם”.

התשובות לא פסקו מלהגיע, כל אחת מוסיפה ביטחון יותר מקודמתה. בכל מעמד של חלוקת דולרים, היו עשרות התייחסויות לנוכח המצב.

מועד המלחמה נקבע אז (לפי התאריך הלועזי) ל-‏15 בינואר. ככל שהזמן הלך ואז, כן גברו ההפחדות והאיומים מצד הצורר הבגדדי. היה אולטימטום יחד עם נסיונות תיווך שונים. מד החרדה בקרב העם, עלה וירד בהתאם לחדשות המדיניות שהגיעו מהבית הלבן ומארמון הצורר בבגדד.

בכל המצבים הללו, דעתו של הרבי לא השתנתה בכהוא זה, והמסר המרגיע שהחל מתחילת הידיעות על האמור להתרחש, המשיך לאורך כל הדרך, באותו סגנון ובאותו קו ברור וצלול.  

 

כשעבר נציג משרד התיירות הישראלי בארה”ב בחלוקת הדולרים, הרבי אמר לו: “אני מפרסם בכל האפשרויות שצריך לנסוע. ואדרבה זה המקום הכי בטוח, כיון שהר הבית שם ומקום המקדש שם. והעיקר - שם נמצאים שני מליון או שלוש מליון, כן ירבו של בני ישראל”.  

לאשה אחת שעברה בחלוקת הדולרים, אמר הרבי, ובכך התייחס להפחדות הקשות: “עלייך לפרסם שאת נוסעת לארץ ישראל ישנם יהודים שמפחידים אחרים בנוגע לארץ ישראל בנוגע לנסיעה לשם, עלייך לפרסם שאת נוסעת ואין מה להסתכן בזה. זהו המקום הבטוח ביותר כיון שזהו המקום של [[בית המקדש]]”. לאחד שכתב לרבי ש”כולם מלאים דאגה” נוכח המצב, ענה הרבי תשובה בכתב יד קודשו: “א. חושד בכמה וכמה כשרים המלאים ביטחון בהוי’ שומר ישראל. ב. ואולי צריך להיות בדיקת התפילין והמזוזות שלו...”.

מכאן אפשר היה לראות את החומרה בה התייחס הרבי לנוכח הפחדות של גורמים שונים.

 

בנוסף לההבטחות הברורות הללו, הרבי גם נתן רמזים על המצב גם ב’ליקוט’ השבועי שיצא לאור מדי שבת בשבתו. ה’ליקוט’ של פרשת שמות תנש”א עסק כולו בנושא גדר הביטחון בקב”ה, על פי מאמר רבותינו נשיאנו “‘[[חשוב טוב יהיה טוב]]’, שהביטחון בה’ זה שיהיה טוב בטוב הנראה והנגלה”. הליקוט הופץ במהירות בהיכלי הישיבות ובבתי הכנסת [[בבני ברק]] וב[[ירושלים]], והפך לנושא המדובר ביותר.  

באותה תקופה החלו שיחותיו של הרבי להיות מופצים בקנה מידה נרחב ביותר, בזכות פועלו של הרה”ח ר’ [[טוביה פלס]]. הוא החל להפיץ ברבבות עותקים את קונטרס שיחת שבת פרשת ויחי, בה התייחס הרבי למצב, ושלל לחלוטין את ההפחדות.  

הקונטרס הזה החל לצאת תחת התואר וההדר המלכותי בשם “[[דבר מלכות]]”. כך רבבות נוספים של יהודים קיבלו את המסר של הרבי בצורה הברורה ביותר.

 

 

הרבי ממשיך ואומר כי “בני ישראל צריכים לדעת שכל מה שנעשה בעולם, הכל נעשה בשביל ישראל, כדאיתא בילקוט “שהקב”ה אומר לבני ישראל בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, ולכן אין לבני ישראל לירא אלא להתחזק בבטחונם בה’”.  

דבריו של הרבי היו יותר מברורים - הם היו בגדר [[נבואה]] ברורה וגלוייה, כי לא יאונה כל רע לבני ישראל.  

ככל שהמצב התחמם והחששות גברו העמדה של הרבי מלך המשיח נהפכה לנחרצת יותר ויותר. היו מי שהביטו בתימהון על דבריו של הרבי ואפילו חיכו לראות היאמנו דברי הנביא אם לאו.  

ביום רביעי [[כ”ג טבת]] כאשר התברר שכל נסיונות התיווך נכשלו בז’נווה, וכי המלחמה בפתח, הרבי נשאל שוב והשיב: “מה שאמרתי הוא מתוקף העניין ‘דתמיד עיני ה’ אלוקיך בה...’ ומצד העניין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי”.  

גם למחרת היום ביום חמישי [[כ”ד בטבת]], יום ההילולא של [[אדמו”ר הזקן]], הרבי חזר שוב כי אין שום שינוי בעמדתו. במענה נוסף מאותו יום אמר הרבי: “אין מה לדאוג ובקרוב יראו את הנפלאות בארץ הקודש ולמסור זאת לתושבי ארץ הקודש”. לגבי לקיחת המסכות הרבי השיב כי אם אנשי הג”א מבקשים יש לקחת שהרי לא מפסידים דבר מזה שלוקחים, והוסיף שאין בזה סתירה לעמדתו בנוגע למצב שם. לרבה של אילת, הרב [[יוסף העכט]], שהעביר בקשת ברכה מתושבי עירו, היתה התשובה: אין להבהל כלל וכלל.  

תשובה לא שגרתית קיבלו באותם ימים נשות חב”ד, שחלקם חששו לנסוע לכינוס שהתקיים במיניסוטה בארה”ב בגלל המצב בעולם. הרבי העביר מסר דרך המזכיר הרב לייבל גרונר: “אם גוי משם עושה מה שעושה כיון שהוא מאמין באלילות שלו כל שכן וקל וחומר שיהודים אשר מאמינים בה’ צריכים לעשות הכל להראות את בטחונם, ולא לעשות חס ושלום דברים שמראים על העדר הביטחון. במילא צריכים לדאוג שכל אלו שהיו צריכים לנסוע - יסעו ושידאגו שיבואו עוד”. הרבי הודיע שישלח דולרים לכל מי שתגיע לכינוס.

 

זה היה תחילתו של חודש, שעבור חלקים נרחבים מהעם היה רווי סיוטים ופחדים. באותו חודש היה העם הישראלי במצב של מלחמה, ושהה שעות רבות בחדרים האטומים כשמסכות גזים מכסות את הפנים מחשש להתקפה של נשק בלתי-קונבנציונלי. מדי ערב, עם רדת החשיכה, היו רחובות הערים מתרוקנות במהירות, ואנשים היו ממהרים להסתגר בבתים בפחד ואימה.

כמעט מדי לילה נחתו טילי סקאד על ישראל, ופגעו בעיקר באזורי [[תל אביב]] ו[[חיפה]]. נוהל החירום הפך לשיגרה: אזעקה, הסתגרות בחדרים, פחד מורט עצבים בחשש מי יספוג כעת טיל מטווח. דיווחים משותפים של כל רשתות התקשורת.

חלק מהמסתגרים בחדרים קיבלו על ראשם את הטילים הלא-קרואים. בתים חרבו עד היסוד, רחובות שלמים הזדעזעו מעוצמות ההדף, מליונים המתינו בחרדה, חסרי אונים, זרועי פחד ואימה.

אולם למרות זאת, הרבי הודיע כי עדיין הוא דבק בדבריו כי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ואין מה לפחד וכי יש להמשיך בשגרה. כאשר נכנס המזכיר להודיע לרבי [[מלך המשיח]] על מטח הטילים הראשון שנפל בישראל, דקות ספורות בלבד לאחר הנפילה, הרבי אמר כי הוא כבר יודע... לפי דברי הרב גרונר הרבי ביקש ממנו להודיע לו על כל טיל שנופל בכל שעה ובכל זמן, עם מירב הדיווחים מהמקום. הרבי הוסיף שגם אם זה יהיה בשעת לילה מאוחרת.  

כבר ביום שישי הראשון, מיד כשנחת מטר הטילים הראשון, שיגר הרבי מסר מרגיע ומעודד לכל לתושבי ארץ הקודש. המסר הגיע באמצעות מברק מיוחד: “שבת שלום ומבורך וכפסק דין תורתנו הקדושה תורה אור: וביום שמחתכם אלה השבתות וכבכל הלכה - לשון ברורה: שמחה נראית ונגלית”. המסר היה ברור. להוסיף בשמחה!

[[חסידי חב”ד]] לא לקחו פסק זמן מול מטח הטילים, והם יצאו לרקוד ברחובה של עיר. מצווים ורוקדים... [[ניידות חב”ד באה”ק]] בראשות הרב [[דוד נחשון]], הגיעו לכל מקום, והביאו שמחה ואור.

עד מהרה החלו להגיע הדיווחים על ניסים ונפלאות. הם הגיעו בשרשרת ארוכה... בנינים התמוטטו ואנשים יצאו משם חיים ללא פגע. כותרות העיתונים זעקו “יש אלוקים”. 39 טילים נפלו על ישראל, ואיש לא נהרג מהם באופן ישיר!

הכותרות המשיכו לזעוק ניסים: “‘כל הכבוד’, אמר הפצוע שחולץ מההריסות והתעלף”. “נס שהבית לא הפך לעיי חרבות”. ילדה קטנה וערימת בלוקים לצידה. “ביקרתי בבית ההרוס ואני לא מבינה איך ניצלנו”. אלה רק חלק מהכותרות שזעקו מעל העמודים הראשונים בעיתונות הישראלית במשך כחודש וחצי, עד סיום הקרבות.  

אולם אלו היו הניסים “הקטנים”. רק לאחר המלחמה, וכעבור שנים, הגיעו גילויים מרעישים מפי גורמי הביטחון, על הניסים המופלאים שהיו באותם ימים. רק לפני מספר חודשים, שיחררו סוכנויות הביטחון של ארה”ב הודעה, כי רק פסע היה בין סדאם לבין זריקת טילים כימיים על ישראל. אחד הגילויים האחרונים שפורסמו לפני שבועות ספורים, מדבר על כך כי סדאם חוסיין שלח שלשה מטוסים עמוסים בחומרים כימיים לעבר ישראל, ובדעתו היה לפוצצם בישראל.הקהל לא ידע. אבל גם על הנגלית לנו ולבנינו זעקנו אראנו נפלאות.

במהלך ההתוועדויות דיבר הרבי דיבורים על כל מהלך מלחמת המפרץ, כאשר על חלק מהשיחות הורה הרבי לא לפרסמם. פעם אחת דיבר הרבי על מפלתו של הצורר בבצרה, על יסוד הפסוק “זבח לה’ בבצרה”, אולם הרבי הורה לא לפרסם חלק זה של השיחה.

הארץ כולה דיברה אז במונחים של ניסים ונפלאות שהפכו לחלק מהשגרה. במהלך הזמן כבר התרגלו לסיטואציה שהטיל נופל על הבית ודייריו יוצאים ללא פגע. לדאבון כולם, אלו שנפגעו היו כתוצאה מהפחד והפאניקה, כמו אותם שהזריקו לעצמם חומרים נגד פגיעה כימית, וזאת משום הבהלה שהחדירה הממשלה בקרב הציבור. הנתונים דיברו אז על ארבעה אזרחים שקיבלו התקפת לב מחרדה, ושבעה מתו משימוש שגוי במסכות הגז!...  

מי שעדיין לא הבין את גודל הניסים לאחר ט”ל טילים שנחתו בארץ, הגיע טיל סקאד בודד של סאדאם חוסיין, ונפל במחנה צבאי בדהראן שבסעודיה. פגיעתו של הטיל היתה איומה - 28 הרוגים. זה היה הטיל האחרון שבגדד זרקה קודם שהודיעה על כניעתה. בעינים של אמונה אי אפשר שלא להבין, כי גם מי שלא רצה להבין שיד ה’ היתה כאן, והקב”ה מגן על ארץ הקודש, כעת יכל להיווכח את העניין בבירור, כי טילי הסקאד אכן פגיעתם רעה גם רעה...  

== סיום המלחמה בפורים ==

המלחמה הסתיימה ב[[חג הפורים]]. לחלק זו היתה הפתעה, אולם מי שעקב אחר נבואותיו של הרבי, ידע על כך קודם לכן, והדברים פורסמו בכלי התקשורת ש”הרבי מלובאביץ’ צופה את שעת סיום הקרבות”. העיתונאי מיכאל טוכפלד חזר על דבריו ב’קול ישראל’ על דבריו של הרבי כי אין לפחד ו”אלה ימים של נפלאות המציינים את סוף זמן הגלות ותחילת הגאולה”. הכתב ידע עוד לספר כי הרבי צופה את שעת סיום הקרבות. היה זה כאשר אחד הקצינים בא ליטול ממנו את ברכת הדרך, וסיפר שהוא לוקח עמו מגילה אסתר. הרבי השיב כי עד פורים הוא יהיה בבית. פורים להזכירכם - אמר הכתב בשמץ של לעג - חל בעוד פחות מחודש וחצי...  

הסיפור היה עם הרב [[יעקב גולדשטיין]], הצ’פליין של גדוד הפטריוט שהגיע לישראל. הרב גולדשטיין אמר לרבי בחלוקת הדולרים כי הוא אמור לנסוע לסעודיה, כך הייתה התוכנית המקורית והתכונן לקחת עמו מגילת אסתר. הרבי שאל בתמיהה “אתה בטוח שאתה נוסע לשם”? הרב גולדשטיין השיב בחיוב, והרבי חייך ואמר “משיח יבוא עוד לפני שתסע לשם”. בסופו של דבר הרב גולדשטיין נשלח לישראל. עם סיום הקרבות בפורים, הובנו דבריו של הרבי כי לא יצטרך את המגילה עד אז.  

כאשר הודיעו לרבי כי מתפרסם בשמו כי הקרבות יסתיימו עד פורים, הגיב הרבי בתנועת יד של ביטול כאומר ‘נו, גם זה עוד יהיה’...

במשך חמישה וחצי שבועות ביצעו כוחות הקואליציה כ100.000 משימות התקפה אוויריות נגד עיראק. מטרת ההתקפות הייתה הכוחות הצבאיים, תשתיות, מרכזי תקשורת, תחנות כוח וגשרים. כחודש מאוחר יותר, החלה עיראק בקיום מגעים דיפלומטיים עם רוסיה ופתחה במשא ומתן ראשוני על נסיגה מכוויית. הקואליציה נותרה איתנה והבהירה שהאש תיפסק רק אם תהיה נסיגה ללא-תנאים מכוויית.

ב-‏24 בפברואר החלו הכוחות האמריקניים בהתקפה היבשתית. ההתקפה התרכזה בדרום-מערב עיראק וכוחות הקואליציה התקדמו צפונה ומערבה, הקיפו את כוויית ואת הכוחות העיראקיים שבתוכה. כוחות הקואליציה שיחררו את בירת כוויית - כוויית סיטי. תגובת העיראקים הייתה מעטה. כמה יחידות התנגדו בכוח, רוב חיילי עיראק נכנעו ללא מאבק ואחרים ברחו משדה הקרב. עיראק ריכזה את כוחותיה בהסגת כוחות העילית שלה, פגיעה בתשתיות הכווייתיות ושריפת שדות הנפט. לאחר יומיים הודיעה עיראק על נסיגה מכוויית. כוחות הקואליציה הכריזו על הפסקת אש.  

פחות משבועיים לאחר סיום הקרבות במפרץ הפרסי, הורה הרבי מלך המשיח להגביר את פרסום הניסים הגדולים שהיו במלחמה, ורמז מפורשות כי הניסים האמיתיים עדיין לא פורסמו. רק בפרספקטיבה לאחור, אנו יכולים להבין את מה שכתב הרבי במכתב כללי כשבועיים לאחר סיום המלחמה: “על פי התנאים הטבעיים של העולם היה צפוי, שתהיה זו לא רק הכרזת מלחמה וכיוצא בזה אלא שהמלחמה תגרור לתוכה עמים רבים ותתלהט עד לכדי מלחמת עולם ר”ל. אך בפועל למעלה מדרך הטבע לא זו בלבד שנמנעה מלחמת עולם אלא שגם המלחמה שפרצה שככה...”

== הציפייה לגאולה ==

ב[[כ”ו ניסן תנש”א]] ב[[יחידות לאורחים]], הרבי נשא שיחה מאלפת במהלכה אמר כי צריך לצאת לרקוד ברחובות על הניסים שארעו, והשווה זאת לנס של “למכה מצריים בבכוריהם”. באותה שיחה הזכיר הרבי את שמו של הצורר מבאגדד “סדאם חוסיין”...  

כאמור, הרבי ניתב את כל נבואותיו לכיוון פירסום דברי ה’ילקוט שמעוני’, אשר מתהליך זה של “מתרעשים ומתבהלים” מגיעים לזמן של “[[הגיע זמן גאולתכם]]”. זה היה המוטיב המרכזי שעבר בכל שיחות הקודש.  

זמן קצר לאחר מכן, הגביה הרבי את רף הציפייה לגאולה עוד יותר, בשיחתו הידועה שנאמרה [[בכ”ח ניסן]], “ומה עוד ביכולתי לעשות”. בעקבותיה החלה הפעילות הנמרצת [[להביא לימות המשיח]].  

מול המפחידים רואי השחורות, מבטיחי ומכחישי השואה, הרבי דיבר על ביטחון בה’, ועל מלחמה שתראה לכל העולם את יד ה’ באופן שלמעלה מדרך הטבע.

[[קטגוריה:אירועים בחסידות]]