994
עריכות
←מבוא לפרק
מ (תניא - פרק ל"ט הועבר לליקוטי אמרים - פרק ל"ט) |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
==גוף הפרק== | |||
{{פרק תניא|פרק=ל"ט|טקסט הפרק="ומפני זה גם כן נקראים ה[[מלאכים]] בשם חיות ובהמות כדכתיב "ופני אריה אל הימין" וגו' "ופני שור מהשמאל" וגו' לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כמו שנאמר ב[[רעיא מהימנא]] פרשת פנחס ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם כי מדור נשמות הצדיקים הוא ב[[עולם הבריאה]] ומדור המלאכים ב[[עולם היצירה]]*:{{תניא הגהה|*(והיינו בסתם מלאכים אבל יש מלאכים עליונים ב[[עולם הבריאה]] שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים כמ"ש בר"מ שם שיש שני מיני חיות הקדש טבעיים ושכליים וכמ"ש בע"ח):}}וההבדל שביניהם הוא כי ב[[עולם היצירה]] מאירות שם [[מידות|מדותיו]] של אין סוף ב"ה לבדן שהן אהבתו ופחדו ויראתו כו'. וכמו שנאמר [ב[[תיקונים]] ו[[עץ חיים]]] ד[[שית ספירין מקננין ביצירה]] ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו' והיינו כל מחנה [[גבריאל]] שמהשמאל ועבודת מחנה [[מיכאל]] היא האהבה כו'. אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ב"ה שהן מקור המדות ואם ושרש להן וכדאיתא ב[[תיקונים]] ד[[אימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא]] שהוא [[עולם הבריאה]] ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת ד[[גדולת ה'|גדולת אין סוף ב"ה]] שאהבה זו נקרא [[רעותא דלבא]] כנ"ל ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא [[גן עדן העליון]] כדלקמן וכמו שנאמר ב[[זהר]] ויקהל אך היינו דווקא נשמות ממש שהן בחינת [[מוחין דגדלות]] א"ס ב"ה אבל בחינת ה[[רוח]] של הצדיקים וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' ב[[דחילו ורחימו]] המסותרות בלב כללות ישראל אין עולות לשם רק ב[[שבת]] ו[[ראש חודש]] לבד דרך העמוד שמ[[גן עדן התחתון]] ל[[גן עדן העליון]] שהוא עולם הבריאה הנקרא גן עדן העליון להתענג על ה' וליהנות מ[[זיו השכינה]] כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור א"ס ב"ה ע"י חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם [[אתכפיא סטרא אחרא]] המלובשת בגופם בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן ובין בבחינת ועשה טוב כנ"ל והם היו בעלי בחירה לבחור ברע ח"ו ובחרו בטוב לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא כו' כיתרון האור כו' כנ"ל והנה כל זה הוא במדור הנשמות ומקום עמידתן אך תורתן ועבודתן נכללות ממש ב[[עשר ספירות]] שהן בחינת אלהות ואור אין סוף מתייחד בהן בתכלית היחוד והיינו בעשר ספירות דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים ובעשר ספירות ד[[יצירה]] על ידי דחילו ורחימו טבעיים ובתוכן מלובשות עשר ספירות ד[[אצילות]] ומיוחדות בהן בתכלית ועשר ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן א"ס ב"ה מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלהות דעשר ספירות אלא עומדות בהיכלות ומדורין דבריאה או יצירה ונהנין מזיו השכינה הוא אור א"ס ב"ה המיוחד בעשר ספירות דבריאה או דיצירה והוא זיו תורתן ועבודתן ממש [ע' [[זהר]] ויקהל דר"י] כי שכר מצוה היא מצוה עצמה: | {{פרק תניא|פרק=ל"ט|טקסט הפרק="ומפני זה גם כן נקראים ה[[מלאכים]] בשם חיות ובהמות כדכתיב "ופני אריה אל הימין" וגו' "ופני שור מהשמאל" וגו' לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כמו שנאמר ב[[רעיא מהימנא]] פרשת פנחס ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם כי מדור נשמות הצדיקים הוא ב[[עולם הבריאה]] ומדור המלאכים ב[[עולם היצירה]]*:{{תניא הגהה|*(והיינו בסתם מלאכים אבל יש מלאכים עליונים ב[[עולם הבריאה]] שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים כמ"ש בר"מ שם שיש שני מיני חיות הקדש טבעיים ושכליים וכמ"ש בע"ח):}}וההבדל שביניהם הוא כי ב[[עולם היצירה]] מאירות שם [[מידות|מדותיו]] של אין סוף ב"ה לבדן שהן אהבתו ופחדו ויראתו כו'. וכמו שנאמר [ב[[תיקונים]] ו[[עץ חיים]]] ד[[שית ספירין מקננין ביצירה]] ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו' והיינו כל מחנה [[גבריאל]] שמהשמאל ועבודת מחנה [[מיכאל]] היא האהבה כו'. אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ב"ה שהן מקור המדות ואם ושרש להן וכדאיתא ב[[תיקונים]] ד[[אימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא]] שהוא [[עולם הבריאה]] ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת ד[[גדולת ה'|גדולת אין סוף ב"ה]] שאהבה זו נקרא [[רעותא דלבא]] כנ"ל ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא [[גן עדן העליון]] כדלקמן וכמו שנאמר ב[[זהר]] ויקהל אך היינו דווקא נשמות ממש שהן בחינת [[מוחין דגדלות]] א"ס ב"ה אבל בחינת ה[[רוח]] של הצדיקים וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' ב[[דחילו ורחימו]] המסותרות בלב כללות ישראל אין עולות לשם רק ב[[שבת]] ו[[ראש חודש]] לבד דרך העמוד שמ[[גן עדן התחתון]] ל[[גן עדן העליון]] שהוא עולם הבריאה הנקרא גן עדן העליון להתענג על ה' וליהנות מ[[זיו השכינה]] כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור א"ס ב"ה ע"י חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם [[אתכפיא סטרא אחרא]] המלובשת בגופם בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן ובין בבחינת ועשה טוב כנ"ל והם היו בעלי בחירה לבחור ברע ח"ו ובחרו בטוב לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא כו' כיתרון האור כו' כנ"ל והנה כל זה הוא במדור הנשמות ומקום עמידתן אך תורתן ועבודתן נכללות ממש ב[[עשר ספירות]] שהן בחינת אלהות ואור אין סוף מתייחד בהן בתכלית היחוד והיינו בעשר ספירות דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים ובעשר ספירות ד[[יצירה]] על ידי דחילו ורחימו טבעיים ובתוכן מלובשות עשר ספירות ד[[אצילות]] ומיוחדות בהן בתכלית ועשר ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן א"ס ב"ה מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלהות דעשר ספירות אלא עומדות בהיכלות ומדורין דבריאה או יצירה ונהנין מזיו השכינה הוא אור א"ס ב"ה המיוחד בעשר ספירות דבריאה או דיצירה והוא זיו תורתן ועבודתן ממש [ע' [[זהר]] ויקהל דר"י] כי שכר מצוה היא מצוה עצמה: | ||