994
עריכות
←מבוא לפרק
מ (תניא - פרק ל"ז הועבר לליקוטי אמרים - פרק ל"ז) |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
==גוף הפרק== | |||
{{פרק תניא|פרק=ל"ז|טקסט הפרק="והנה תכלית השלימות הזה של [[ימות המשיח]] ו[[תחיית המתים]] שהוא גילוי [[אור אין סוף]] ב"ה ב[[עולם הזה]] הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך ה[[גלות]] כי הגורם שכר ה[[מצוה]] היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור אין סוף ב"ה מלמעלה למטה להתלבש ב[[גשמיות]] עולם הזה בדבר שהיה תחלה תחת ממשלת [[קליפת נוגה]] ומקבל חיותה ממנה שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשית בהם המצוה מעשיית כגון קלף ה[[תפילין]] ו[[מזוזה]] ו[[ספר תורה]] וכמאמר רז"ל לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך. וכן אתרוג שאינו [[ערלה]]*:{{תניא הגהה|*(שהערלה היא מ[[שלש קליפות הטמאות]] לגמרי שאין להם עליה לעולם כמ"ש בעץ חיים וכן כל מצוה הבאה בעבירה ח"ו):}}ומעות ה[[צדקה]] שאינן גזל וכיוצא בהם ועכשיו שמקיים בהם מצות ה' ורצונו הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל ב[[אור אין סוף]] ב"ה שהוא רצונו יתברך המלובש בהם מאחר שאין שם בחינת הסתר פנים כלל להסתיר אורו יתברך וכן כח [[נפש הבהמית|נפש החיונית הבהמית]] שבאברי גוף האדם המקיים המצוה הוא מתלבש גם כן בעשיה זו ועולה מה[[קליפה]] ונכלל בקדושת המצוה שהיא רצונו יתברך ובטל באור אין סוף ב"ה וגם במצות [[תלמוד תורה]] ו[[קריאת שמע]] ו[[תפלה]] וכיוצא בהן אף שאינן בעשיה גשמית ממש שתחת ממשלת [[קליפת נוגה]] מכל מקום הא קיימא לן דהרהור לאו כדבור דמי ואינו יוצא ידי חובתו עד שיוציא בשפתיו וקיימא לן דעקימת שפתיו הוי מעשה כי אי אפשר ל[[נפש האלהית]] לבטא בשפתיים ופה ולשון ושיניים הגשמיים כי אם על ידי [[נפש החיונית הבהמית]] המלובשת באברי הגוף ממש וכל מה שמדבר בכח גדול יותר הוא מכניס ומלביש יותר כחות מנפש החיונית בדיבורים אלו וזהו שאמר הכתוב "כל עצמותי תאמרנה" וגו' וזהו שאמרו רז"ל אם ערוכה בכל רמ"ח איברים משתמרת ואם לאו אינה משתמרת כי השכחה היא מקליפת הגוף [[ונפש החיונית הבהמית]] שהן מ[[קליפת נוגה]] הנכללת לפעמים ב[[קדושה]] והיינו כשמתיש כחן ומכניס כל כחן בקדושת התורה או התפלה: | {{פרק תניא|פרק=ל"ז|טקסט הפרק="והנה תכלית השלימות הזה של [[ימות המשיח]] ו[[תחיית המתים]] שהוא גילוי [[אור אין סוף]] ב"ה ב[[עולם הזה]] הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך ה[[גלות]] כי הגורם שכר ה[[מצוה]] היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור אין סוף ב"ה מלמעלה למטה להתלבש ב[[גשמיות]] עולם הזה בדבר שהיה תחלה תחת ממשלת [[קליפת נוגה]] ומקבל חיותה ממנה שהם כל דברים הטהורים ומותרים שנעשית בהם המצוה מעשיית כגון קלף ה[[תפילין]] ו[[מזוזה]] ו[[ספר תורה]] וכמאמר רז"ל לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך. וכן אתרוג שאינו [[ערלה]]*:{{תניא הגהה|*(שהערלה היא מ[[שלש קליפות הטמאות]] לגמרי שאין להם עליה לעולם כמ"ש בעץ חיים וכן כל מצוה הבאה בעבירה ח"ו):}}ומעות ה[[צדקה]] שאינן גזל וכיוצא בהם ועכשיו שמקיים בהם מצות ה' ורצונו הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל ב[[אור אין סוף]] ב"ה שהוא רצונו יתברך המלובש בהם מאחר שאין שם בחינת הסתר פנים כלל להסתיר אורו יתברך וכן כח [[נפש הבהמית|נפש החיונית הבהמית]] שבאברי גוף האדם המקיים המצוה הוא מתלבש גם כן בעשיה זו ועולה מה[[קליפה]] ונכלל בקדושת המצוה שהיא רצונו יתברך ובטל באור אין סוף ב"ה וגם במצות [[תלמוד תורה]] ו[[קריאת שמע]] ו[[תפלה]] וכיוצא בהן אף שאינן בעשיה גשמית ממש שתחת ממשלת [[קליפת נוגה]] מכל מקום הא קיימא לן דהרהור לאו כדבור דמי ואינו יוצא ידי חובתו עד שיוציא בשפתיו וקיימא לן דעקימת שפתיו הוי מעשה כי אי אפשר ל[[נפש האלהית]] לבטא בשפתיים ופה ולשון ושיניים הגשמיים כי אם על ידי [[נפש החיונית הבהמית]] המלובשת באברי הגוף ממש וכל מה שמדבר בכח גדול יותר הוא מכניס ומלביש יותר כחות מנפש החיונית בדיבורים אלו וזהו שאמר הכתוב "כל עצמותי תאמרנה" וגו' וזהו שאמרו רז"ל אם ערוכה בכל רמ"ח איברים משתמרת ואם לאו אינה משתמרת כי השכחה היא מקליפת הגוף [[ונפש החיונית הבהמית]] שהן מ[[קליפת נוגה]] הנכללת לפעמים ב[[קדושה]] והיינו כשמתיש כחן ומכניס כל כחן בקדושת התורה או התפלה: | ||