39,916
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{שס}} | |||
ב'''מסכת נדרים''' יש 11 פרקים ו90 דפים. | ב'''מסכת נדרים''' יש 11 פרקים ו90 דפים. | ||
| שורה 9: | שורה 10: | ||
כאשר אדם טוען כי דבר מסוים אסור עליו מסיבה מסוימת האוסרת עליו, וכדוגמא - אדם הטוען שאשתו זינתה עם אחר, גם הוא אינו נאמן להפסיד את כתובתה עליו,<REF>רש"י בכתובות ט א, ודלא כתוס' שם ע"ב.</REF> הוא נאמן לאוסרה עליו.<REF>[[כתובות]] ט, א.</REF> ישנם דיעות הסוברים כי דבר זה הוא מדין נדר.<REF>מהרי"ק. שיטה מקובצת שם.</REF> | כאשר אדם טוען כי דבר מסוים אסור עליו מסיבה מסוימת האוסרת עליו, וכדוגמא - אדם הטוען שאשתו זינתה עם אחר, גם הוא אינו נאמן להפסיד את כתובתה עליו,<REF>רש"י בכתובות ט א, ודלא כתוס' שם ע"ב.</REF> הוא נאמן לאוסרה עליו.<REF>[[כתובות]] ט, א.</REF> ישנם דיעות הסוברים כי דבר זה הוא מדין נדר.<REF>מהרי"ק. שיטה מקובצת שם.</REF> | ||
== נידוי == | |||
בדף ח' במסכת נתבארו דיני נידוי. ביניהם מוזכר הדין כי המזכיר את שם השם לבטלה יהא בנידוי, וכן השומע צריך לנדותו ואם לא יהיה הוא עצמו בנידוי. | |||
משמעות הנידוי היא הרחקה של האדם, ולכן ישנה דיעה כי האומר "מנודה אני לך" מקבל על עצמו שלא ליהנות ולהיות מודר מנכסיו של המודר, ורבי עקיבא חוכך בכך להחמיר, מכיון ששורש המילה נידוי מורה על הרחקה, ולכן גם נדר שייך ללשון זה, כאשר אדם מקבל על עצמו להיות מורחק ומופרש מנכסיו של המודר, ולא ליהנות מנכסיו. | |||
הרבי{{הערת שוליים|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ב]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4589&hilite=d08f147b-f890-4652-8260-5d1180082dac&st=%u05e0%u05d9%u05d3%u05d5%u05d9&pgnum=612 עמ' 592].}} מבאר כי ישנם שלושה מיני הרחקות על בן אדם: | |||
1. חרם, שכידוע אין מזכירים אותו בשם זה אלא בשם רמ"ח, ומכאן גודל חומרתו, אך למרות זאת נאמר ב[[מסכת סנהדרין]]{{הערת שוליים|מג, ב.}} "עכור אתה בעולם הזה ואי אתה עוכור לעולם הבא", וזה קל יותר מכרת. | |||
2. נידוי חמור פחות מחרם, אבל עדיין צריך להיות מורחק מבני אדם. | |||
3. נזיפה, אף אינה מצריכה הרחקה. | |||
לפי זה מקשה הרבי כי במסכת סנהדרין{{הערת שוליים|צט, א.}} מוזכרת האמירה של רבי נהוראי על מי שאינו עוסק בתורה - כי דבר ה' בזה, הכרת תכרת" - עונש חמור ביותר, ולעומת זאת באבות פ"ו מ"ב מובאת ההגדרה על ידי רבי יהושע בן לוי "נקרא נזוף", וקשה מדוע לא הזכיר את העונש החמור יותר - "הכרת תכרת". | |||
הרבי מבאר כי חלוקים שני המאמרים זה מזה. בעוד שבסנהדרין מדברת הגמרא על מי שמבטל תורה ואינו לומד כלל, מדברת המשנה באבות על מי שאינו "עוסק בתורה", הכוונה ל"עסק", אותה מגדירה הגמרא בבא מציעא {{הערת שוליים כט, ב. זבן וזבין תגרא איקרא.}} למי שנותן ונושא על מנת להרויח חלק נוסף, ומי שאינו עוסק להכני את התורה בעניני העולם ולהשליטה על העולם, זה אינו "עוסק" בתורה, ולכן נקרא נזוף, ולא העונש החמור של "הכרת תכרת". ולכן נאמר עליו "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" שכן הוא עצמו טוב לא, אשריו העולם הזה ובעולם הבא, אם כי יש כאן עלבון התורה, אוי לזה שלומד תורה ואינו מכיר בכוחה העצום לכבוש את העולם. | |||
בזאת מבינים את עונשו - נזיפה. ב[[מסכת מועד קטן]] {{הערת שוליים|טז, ב}} מוזכר העונש לגבי חכם מסוים שלא הבין חומר של דין מסוים, ולכן קיבל על עצמו נזיפה. כך גם זה, שאינו מכיר בכוחה העצום של התורה לכבוש את העולם. | |||
רבי יהושע בן לוי מסייג את דבריו, שלא תחשוב שזהו כל מעלותיה של התורה, אלא "ואומר אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" כי מי שלומד את התורה מזכך את גופו את מהגשמיות ולועלות לגן עדן, להשתחרר מהחומריות ולעשות לו דירה בתחתונים, ולא עוד אלא שהרי הוא מתעלה ומגיע למעלה העליונה ביותר השייכת במציאות לבן אנוש, הכללת המדריגות של בן עם עבד יחדיו. | |||
=== ביאורי הרבי === | === ביאורי הרבי === | ||
*'''מסכת נדרים.''' ענין הנדרים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15945&hilite=8a310389-6343-467d-af1b-9787de13ae15&st=יבמות&pgnum=24 תורת מנחם תשי"א ב' עמ' 222 (עמ' 243)] | *'''מסכת נדרים.''' ענין הנדרים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15945&hilite=8a310389-6343-467d-af1b-9787de13ae15&st=יבמות&pgnum=24 תורת מנחם תשי"א ב' עמ' 222 (עמ' 243)] | ||