יימח שמו: הבדלים בין גרסאות בדף

[[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] של הקללה "ימח{{כ}} שמו וזכרו" (יש"ו) הודבקה ל[[אותו האיש]]{{הערה|כך בספר תולדות ישו על קורותיו של אותו האיש.</ref>, כראשי תיבות בדיעבד.

מקובל ביהדות להפנות את הקללה כנגד צוררי העם היהודי. הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] מנהיג [[העדה החרדית]], אף שהיה קנאי, הורה שאין לומר על יהודי קללה זו, אפילו אם הוא חוטא או מומר. הוא הוכיח זאת מכך שעל פי ההלכה יש לקיים מצוות ייבום גם אם הנפטר חוטא או מומר{{הערה|[[שולחן ערוך]] אבן העזר קנז ה.</ref>, מצווה שתכליתה לוודא ש"לא ימחה שמו מישראל"{{הערה|דברים, כ"ה, ו'.</ref>. אף על פי כן מסופר כי [[החפץ חיים]] היה אומר זאת כנגד אד"ם הכהן (ולפי גרסה אחרת על חתנו, יהושע שטיינברג). על פי המסופר, בילדותו, ניסה אד"ם הכהן לשכנע אותו לדבוק ברעיון תנועת ההשכלה היהודית החילונית, ולכאורה ביקש להדיחו בילדותו מדרך התורה. החפץ חיים, שראה בו אפיקורוס, התעמת איתו ולבסוף התעלם ממנו לחלוטין. מאז כינהו בקללה זו, שכן ראה בו בבחינת שליח [[סטרא אחרא]], וכמאמר חז"ל: "המחטיא את האדם יותר מן ההורגו". רבי משה יצחק מפשעוורסק כתב כך על [[בן גוריון]]{{הערה|כתבי קודש פעווארסק.</ref>.