שילוח הקן: הבדלים בין גרסאות בדף

בגמרא<REF>קידושין לט ב.</REF>מקשה רבי אליעזר בן יעקב, כיצד יתכן כי למצווה זו יש שכר של "למען ייטב לך והארכת ימים", בעקבות מעשה באחד שאמר לו אביו לך והוריד לי גוזלת מן הקן ונמצא שקיים מצוות [[כיבוד אב]] וגם מצוות שלוח הקן עליהם כתוב למען ייטב לך והארכת ימים, ובחזירתו נפל מהסולם ומת, והיכן אריכות ימיו של זה? ומתרצת הגמרא "למען ייטב לך - ליום שכולו טוב, והארכת ימים ליום שכולו ארוך".

הרבי<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4614&st=%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%94%D7%A7%D7%9F&pgnum=605&hilite=0b989b8b-d64c-4ec9-8260-2f2370072cbb שיחות קודש תשל"ו ח"ב עמ' ח (605)]</REF>  מקשה למה הקושיא היא רק מכח מעשה שהיה, ולמה היה צריך להמתין עד שימצא מעשה כזה של שליחוח הקן שהוא לרוב מעשה נדיר, שהרי הוא רק האופן של "כי יקרא" פרט למזומן וכו', הרי משה רבינו כבר הקשה את הקושיא הידועה<REF>ברכות ז א.</REF> מפני מה יש צדיק ורע לו... רשע וטוב לו. מתרץ הרבי כי לגבי אמירת התורה "למען ייטב לך והארכת ימים" אין להקשות משום שמצינו צדיק וטוב לו, משום שהתורה מדברת על הרוב,<REF>מורה נבוכים ח"ג פל"ד.</REF> ורק משה רבינו הרועה נאמן שאל גם על מקרים מועטים ש"יש צדיק ורע לו, אבל וודאי שמכח המיעוט אי אפשר להוכיח את הפשט בפסוק.

אבל במעשה כזה שהוא דבר בלתי רגיל, יש כלל בפסוקים שלא שייך לילך בזה אחר הרוב, מפני שכל המעשה הוא מעשה בלתי רגיל<REF>נסמן בשדי חמד כללים מע' מ' כלל סא.</REF>, ועל כן מכח מעשה זה היה אפשר להסיק כי התורה מדברת על הרוב.

מקשה הרבי: הרי אולי לא כיון בעשיית המצווה, והגם שקיי"ל שמצות אין צריכות כוונה, אולי היתה לו כוונה הפכית, שאז איתא בפוסקים<REF>[[שולחן ערןך אדמו"ר הזקן]] סוף תפ״ט סי״ב.</REF> שאינו יוצא ידי חובת המצווה, ואולי לכן לא נתקיימה בו סגולת המצווה?  

מתרץ הרבי: כי אכן לכן הביא רבי אליעזר בן יעקב ראיה ממעשה בו היה צירוף של שלוח הקן עם מצוות כיבוד אב ואם, מפני שדווקא בשילוח הקן אינו מקיים את המצווה באופן שאינו מכוין, אך ב[[כיבוד אב]] שהחפצא של המצווה הוא שמכבד את האב, אם כן המעשה תלוי באב, ומכיון שהאב קיבל את שלו לא מהני אי כוונתו לקלקל את עשיית המצווה. וכדוגמת מצוות [[צדקה]] שאין צריך בה כוונה , וכמובא<REF>ספרי תצא כד יט.</REF> שאם נפלה סלע מידו ומצאה עני והתפרנס בה קיים מצוות צדקה. שאז על פי רוב יש לו כוונה הפכית, שהרי בשעת נפילת הסלע מידו יש לו צער מכך ומיצר על אבידתה, ואף על פי כן מקיים את המצווה.