הגאולה האמיתית והשלימה (עיתון): הבדלים בין גרסאות בדף

מ
שוחזר מעריכה של 77.127.130.73 (שיחה) לעריכה האחרונה של שלום
אין תקציר עריכה
מ (שוחזר מעריכה של 77.127.130.73 (שיחה) לעריכה האחרונה של שלום)
שורה 19: שורה 19:
הרבי לא הפסיק לעודד, ולא רק זאת - אלא לאחר הכנסתה של הכותרת "יש נביא בישראל", הרבי הוציא תשובה מיוחדת של "ברכה והצלחה".  
הרבי לא הפסיק לעודד, ולא רק זאת - אלא לאחר הכנסתה של הכותרת "יש נביא בישראל", הרבי הוציא תשובה מיוחדת של "ברכה והצלחה".  


"בגליון 22 שיצא לאור בחודש סיוון תשנ"ב, הכותרת הראשית היתה "ישראל מחכה לרבי", בפרפרזה על סיסמת המערך שנפוצה באותם ימי בחירות. בכותרת המשנה נכתב "יש לפקוח את העיניים - נפילתו של שמיר היא התממשות אזהרתו של הרבי שליט"א מליובאוויטש - על יצחק רבין להפסיק מיד את הדיבורים על האוטונומיה". בעמוד הראשון הופיעה כותרת נוספת שעסקה בארמון למלך המשיח. גם על הגליון הזה הרבי נתן ברכה מיוחדת. "מענין - אומר הרב זמרוני - שבשיחה שהיתה לי עם המזכיר-הרב גרונר, הוא אמר לי שהברכה של הרבי היתה רק על העיתון ולא על שאר הדברים ששאלתי-ביקשתי אז".  
"בגליון 22 שיצא לאור בחודש סיוון תשנ"ב, הכותרת הראשית היתה "ישראל מחכה לרבי", בפרפרזה על סיסמת המערך שנפוצה באותם ימי בחירות. בכותרת המשנה נכתב "יש לפקוח את העיניים - נפילתו של שמיר היא התממשות אזהרתו של הרבי שליט"א מליובאוויטש - על יצחק רבין להפסיק מיד את הדיבורים על האוטונומיה". בעמוד הראשון הופיעה כותרת נוספת שעסקה בארמון למלך המשיח. גם על הגליון הזה הרבי נתן ברכה מיוחדת. "מענין - אומר הרב זימרוני - שבשיחה שהיתה לי עם המזכיר-הרב גרונר, הוא אמר לי שהברכה של הרבי היתה רק על העיתון ולא על שאר הדברים ששאלתי-ביקשתי אז".  


==הרעיון שמאחורי הגליון==
==הרעיון שמאחורי הגליון==
[[קובץ:PictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוסף ציק אחיו של יוזם הרעיון עם העיתון אצל הרבי]]
[[תמונה:חיים ציק.jpg|left|thumb|250px|יוזם הרעיון, מגיש את העיתון לרבי]]
הרעיון היה להפיק כותרות כמו כל עיתון אחר. להפיק עיתון שאי אפשר יהיה לקרוא אותו באדישות. עיתון שאי אפשר יהיה לעבור על ידו מבלי להתייחס; אפשר כמובן להסכים ואפשר שלא, אבל יהיו חייבים להתייחס. זה הקו החיצוני.  
הרעיון היה להפיק כותרות כמו כל עיתון אחר. להפיק עיתון שאי אפשר יהיה לקרוא אותו באדישות. עיתון שאי אפשר יהיה לעבור על ידו מבלי להתייחס; אפשר כמובן להסכים ואפשר שלא, אבל יהיו חייבים להתייחס. זה הקו החיצוני.