אהרן חזן: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''אהרן חזן''' ([[ט"ז שבט]] [[תרע"ב]] - [[ד' אב]] [[תשס"ח]]) היה מראשי העוסקים בהפעלת המחתרת היהודית ב[[טשקנט]] ובמקומות נוספים ברחבי ברית המועצות, ולאחר עלייתו [[ארץ הקודש|ארצה]] נמנה על העוסקים ברשת מוסדות [[חדרי תורה אור]] היה מקורב מאוד לאדמו''ר הקודם ממחנובקא ולחב''ד וכן הסתובב אצל הנוכחי ונכבד מאוד בקהילת חב"ד ב[[בני ברק]].

רוב שנות ילדותו עברו עליו לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית והוא חווה את רדיפותיה על בשרו, עוד בטרם נאלץ להתמודד עם חינוך ילדיו.  

במשך כמה שנים ישב בבית ולמד [[תורה]] עם אביו, אז עדיין לא הוטלו עונשים חמורים כל כך על המסרבים לשלוח את ילדיהם לבית-הספר.  

מאוחר יותר, בחורף [[תרפ"ח]] הצטרף ל'[[ישיבה קטנה]]' שהקימו חסידי [[חב"ד]] ב[[זוויהל]]. ב[[ראש ישיבה|ראשות הישיבה]] עמד הגאון החסיד הרב [[חיים שאול ברוק]], לימים ראש ישיבת '[[אחי תמימים]]' ב[[תל אביב]] ואחר-כך ב[[ראשון לציון]]. הישיבה שכנה בבית-הכנסת הגדול. למרות הרדיפות מצד השלטונות המשיכה הישיבה להתקיים. בסופו של דבר, גורש הרב ברוק מהעיר ובהמשך אף נדון לתשעה חודשי עבודות-כפייה. אף-על-פי-כן, חרף כל הרדיפות, המשיכה הישיבה להתקיים במחתרת, בבית פרטי, והרב ברוק עצמו הוסיף למסור שיעורי תורה. בחורף [[תרצ"ז]] השתדך עם רעייתו מרת נחמה לאה, בתו של הרב זוסיא פרידמן שהיה רב העיר אודסה, מחשובי חסידי באיאן, וצאצא מ[[המגיד ממעזריטש]] ובנו ר' אברהם המלאך. קיבל "סמיכה" מר' חיים מבריסק. [[הרבי הריי"צ]] שלח אליו כמה מכתבים, בהם גם מכתב לרגל נישואי בנו. ר' זוסיא נפטר מספר שבועות לאחר שידוכי בתו עם ר' אהרן, בט' טבת [[תרצ"ז]], קברו באודסה.

בתחילת קיץ [[תש"ד]], ביקר אצלו אחד החסידים, ר' אלי ליפסקר שמו, ובקשו לייסד "[[חיידר]]" לילדי הפליטים בטשקנט. רבי אהרן הקים באותה תקופה ארבעה [[חיידר|חדרים]] במקומות שונים בעיר. ה"חדרים" יצרו רשת מחתרתית של תורה. ברחוב אוקצ'י לימד ר' משה נתן גורליק, איש חב"ד; ר' [[זלמן לייב אסטולין]], '[[מצוייני צה"ל|מצוין מלחמה]]', לימד בסוצגורודיק על יד מפעל הטקסטיל; ר' אשר זעליג לימד ברחוב נובאיה. אחרי חג ה[[שבועות]] ארגן "חדר" נוסף ברחוב פרופסיוזני ובו לימד ר' משה ה"ליטוואק". לאחר שעזב את כהונתו, קבל ר' חיים בנימין ברוד את התפקיד על עצמו.  

ההשגחה והתחזוקה היו באחריותו הבלעדית. הוא תכנן מה ילמדו התלמידים, בחן אותם, דאג שתהיה ארוחת צהרים כל יום, ושילם את שכר המלמדים וכן את דמי השכירות החודשיים עבור חדרי הלימוד. מטעמי בטחון, המלמדים לא ידעו אפילו מהיכן מגיע שכרם.  

ההוצאות השוטפות של אחזקת ה"חדרים" הללו היו עצומות. משכורות המורים עצמן הסתכמו בעשרים אלף רובלים לחודש. באותו זמן, משכורת חודשית של פועל ב[[רוסיה]] הייתה שבע מאות רובל לחודש. ארוחת הצהרים היומית והשכירות החודשית עבור ארבעת ה"חדרים" אף הן עלו עשרות אלפי רובלים. תקציב ענק זה אשר שולם בעיקרו על ידי כמה חסידי חב"ד אמידים, הפחית באופן משמעותי את הכנסתם. אולם מדי פעם הצליחו להשפיע על מכרים יהודים, גם כאלה הרחוקים משמירת מצוות, לתרום ביד נדיבה להחזקת ה"חדרים".  

בשנת תש"ו עבר לגור ליד מוסקבה, ושם היה מהעומדים בראש המערכה על קיום היהדות. בהמשך קבע את מקום מגוריו בבולשבו, בבית בנה מקוה טהרה, וכן תנור מצות לפסח. ובשבועות שלפני פסח היה אופה בלילות אלפי ק"ג מצות ליהודים במוסקבה. בביתו נערכו תפילות בציבור בשבתות וחגים, שם נערכו התוועדויות חסידיות.

בשנת [[תשכ"ו]] עלה הרב חזן ל[[ארץ ישראל]] עם כל משפחתו. מיד כשהגיע לארץ החל להקים תלמודי תורה לילדי ישראל שלמדו בבתי ספר ממלכתיים, ובהמשך אף עבד עם הארגונים [[יד לאחים|פעילים]], רמ"ת, [[חדרי תורה אור]].

ספרו "נגד הזרם" היה מחלוצי הספרות החרדית לתיאור המאבק היהודי בשלטון הקומוניסטי. בשנת [[תשס"ח]], כחצי שנה לפני פטירתו, הוציא לאור את הספר בגירסה חדשה ומורחבת, תחת השם "המאבק והניצחון" - בו תיאר את מאבקו האישי בשלטונות הסובייטים. הוציא ספר על התורה בשם ניצוצי אהרן.

*הרב מרדכי משה חזן - [[בני ברק]]

*הרב חיים מאיר חזן - [[נחלת הר חב"ד]]  

*הרב [[אברהם יהודה חזן]] - [[לוד]]

*הרב [[יצחק חזן]] - [[רומא]], [[איטליה]]

*הרב [[שלום יעקב חזן]] - [[קראון הייטס]]

 

*הרב [[משה גרינברג]] - בני ברק

*הרב [[משה שיינר]] - [[כפר חב"ד]]

*הרב [[מיכאל מישולובין]] - זוגתו נפטרה כ"ה אלול תשס"ד - נחלת הר חב"ד

*הרב [[אלימלך הרצל]] - [[קריית מלאכי]]

*הרב מרדכי כהן - [[ירושלים]]

*הרב שמואל שיינברגר - ירושלים  

*הרב [[יונה אבצן]] - קראון הייטס

*הרב יהודה מאירוביץ - בני ברק

*אהרן חזן, '''המאבק והניצחון''', תשס"ח; מהדורה נרחבת - תשס"ט

*זלמן רודרמן, ספר '''חסידים אנשי מעשה''', ע' 183-202.