מעיין: הבדלים בין גרסאות בדף

מעיין (עריכה)

גרסה מ־03:42, 2 באפריל 2010

נוספו 3,537 בתים , 2 באפריל 2010

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

שלום

39,916

עריכות

@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 ועפ"ז יובן הטעם שמעיין מטהר בכל שהוא (אף שבשאר אופני טהרה צ"ל שיעור דוקא)<REF> מקוואות רפ"ה. רמב"ם הל' מקוואות פ"ט ה"ח.</REF> – כי, מי המעיין (בהיותם בתוך המעיין) אינם מציאות בפני עצמם, שנוכל לחלק בינם (בין מי המעיין שבהם טובל האדם או מטביל הכלים) ובין מי המעיין הנמצאים במקור המעיין, אלא כל נקודה, כל טיפה, היא מציאות אחת עם כל הנקודות וכל הטפות, הנקראת בשם "מעיין".
+== מעיין הינו מציאות אחרת ממים ==
 על פי זה יש לבאר הדין שפסק הרמב"ם בנוגע ל"המשתחוה למעין" והוא:
@@ שורה 30: / שורה 32: @@
 ע"פ הסברה זו יש לבאר גם קס"ד בנוגע למעיין:
-מי מעיין שנפסקו ממקום חיבורן, ושוב אינם זוחלין, אלא נקווים ועומדים – פשיטא לכל הדעות שמטהרים באשבורן. אבל כאשר המים
+מי מעיין שנפסקו ממקום חיבורן, ושוב אינם זוחלין, אלא נקווים ועומדים – פשיטא לכל הדעות שמטהרים באשבורן. אבל כאשר המים נמצאים בתוך המעיין – יש קס"ד בתוספות<REF>ד"ה שמא – בכורות נה, ב. וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ב ע' שמ.</REF>שמטהרים דוקא בזוחלין ולא באשבורן.
+ולכאורה אין זה מובן כלל: אם כאשר נפסקו המים ממקום חיבורם מטהרים באשבורן – איך יתכן שבהיותם במקום חיבורן, שאז ניתוסף בהם ענין נעלה, יפסלו מלטהר באשבורן, ולא יטהרו אלא בזוחלין?!
+וההסברה בזה – שבהיות המעיין כמו שהוא, הרי כל הענינים שבו הם חלק ממציאות בפני עצמה שנקראת "מעיין", ולכן חל עליהם כל הגדרים של מעיין, שא' מהם הוא שמטהר בזוחלין; משא"כ לאחרי שנתלשו ממקום חיבורם, יש להם דין של מים חיים שנתלשו, ואז חלים עליהם גדרים אחרים שאינם במעיין.<REF>ומצינו דוגמא לכך (שדבר המחובר למקורו אינו אותה מציאות כמו לאחרי שנפסק ממקורו) בדין נוסף בתורה – דעת ר"ש בנוגע לביכורים ש"חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע" (ביכורים רפ"ג). וההסברה בזה – לפי שכל זמן שהפירות מחוברים עדיין לאילן ולקרקע השדה, אינם נקראים בשם "פירות", אלא "שדה" (כל אשר בשדה), ולכן ס"ל לר"ש שעדיין אי אפשר לקדש אותם לשם ביכורים. ודוגמתו בנדו"ד – שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין, עדיין אינם מציאות של מים, כי אם מציאות של מעיין, שמורכב מחלקים מסויימים שמהם יכולה להיות אח"כ מציאות של מים. וראה גם צפע"נ מהדו"ת ל, א.</REF>.
+ויש לומר, שזהו גם החילוק בתורה – "אין מים אלא תורה"<REF> ב"ק יז, א. וש"נ.</REF> – בין נגלה דתורה לפנימיות התורה:
+בנגלה דתורה – עיקר הכוונה היא (כמ"ש בזהר<REF> ח"א יב, ב. הובא בתו"א מקץ לט, ד.</REF>) "לאפשא לה", להוסיף ולהרבות בתורה, היינו, שע"י הלימוד באופן של שקו"ט, מיוסד על כללי התורה, הרי הוא מחדש בתורה<REF> ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ב. וש"נ.</REF>, כפי יכולת השגתו ושורש נשמתו<REF> ראה שם פ"א ה"ד. תניא פ"ד.</REF>.
+משא"כ בפנימיות התורה – העיקר הוא חזרת ושמירת דברי הרב <REF>כדברי אדמו"ר הריי"צ, ראה סה"מ תש"ח ע' 296. סה"ש תש"ח ע' 263.</REF>, ולא לחדש חידושים, אלא שבדברי הרב גופא צריכה להיות שקלא וטריא, כדי להבינם על בוריים ולעומקם.
+ונמצא, שפנימיות התורה היא בדוגמת המעיין, שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין אינם מציאות בפני עצמם, כי אם המעיין עצמו, ומטהר בכל שהוא, היינו, שאינו צריך להוסיף ולחדש דבר, כי אם, ליקח את ה"כל שהוא" לעמקו ולאמיתתו, ע"י היגיעה בו;
+== זוחלין דווקא ==
 ענין נוסף בדיני מעיין – שזהו התואר הניתן לפנימיות התורה, תורת החסידות, עוד מזמנו של הבעש"ט – שלא זו בלבד שהמים צריכים להיות מחוברים להמעיין, אלא עוד זאת, שלהקס"ד דהתוס'<REF>ד"ה שמא – [[בכורות]] נה, ב. וראה [[אגרות-קודש]] להרבי חי"ב ע' שמ.</REF> צריכים המים להיות זוחלין ויוצאין גם מחוץ למקום הטבילה, משא"כ אם נפסק המעיין אפילו מחוץ למקום הטבילה, אין לו דין מעיין גם במקום הטבילה.