מדינת ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל היה [[דוד בן גוריון]] שהקים את המדינה, וכיהן בין השנים [[תש"ט]] - [[תשי"ג]], בשנים [[תשי"ד]] - [[תשט"ו]] כיהן [[משה שרת]], ולאחריו חזר שוב בן גוריון עד לשנת [[תשכ"ג]]. בשנים [[תשכ"ג]] - [[תשכ"ט]] - [[לוי אשכול]], ולאחר מכן בתור ראש ממשלה זמני בעקבות פטירתו של אשכול, [[יגאל אלון]]. בשנים [[תשכ"ט]] - [[תשל"ד]], [[גולה מאיר]], [[תשל"ד]] - [[תשל"ז]], [[יצחק רבין]], [[תשל"ז]] - [[תשד"מ]], [[מנחם בגין]], [[תשד"מ]] - [[תשנ"ב]], [[יצחק שמיר]] ובשנים מ"ד - מ"ח בשותפות עם [[שמעון פרס]], [[תשנ"ב]] - [[תשנ"ו]] שוב יצחק רבין, [[תשנ"ו]] - [[תשנ"ט]], [[בנימין נתניהו]], [[תשנ"ט]] - [[תשס"ג]], [[אהוד ברק]], [[תשס"ג]] - [[תשס"ו]], [[אריאל שרון]], [[תשס"ו]] - [[תשס"ט]], [[אהוד אולמרט]], [[תשס"ט]] - [[תשפ"א]] שוב בנימין נתניהו, בשנת [[תשפ"א]] - [[תשפ"ב]], [[יאיר לפיד]] ו[[נפתלי בנט]] בשותפות, ובשנת [[תשפ"ג]] שוב בנימין נתניהו.

[[אדמו"ר הרש"ב]] שחי בתקופה בה הועלה רעיון הקמת המדינה על ידי הקונגרס הציוני, התייחס לכך בשלילה מוחלטת, ואף התבטא בחריפות: {{ציטוטון|ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.}}. את טעמו המרכזי נימק באיסור שלושת השבועות, האוסר על בני ישראל למרוד באומות ולעלות ל[[ארץ ישראל]] בכוחות עצמם עד לביאת הגואל: "גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהַגָלוּת הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים". בנוסף נימק את התנגדותו בחשש להתבוללות וירידה מהדרך שתגרום הציונות באי שימת דגש על שלימות התורה והמצוות והתמקדות בהתיישבות בארץ כסממן לאומי{{הערה|אור לישרים, עמ' 57–61, הקדמה לקונטרס ומעין.}}.  

[[אדמו"ר הריי"צ]] גם התייחס לרעיוון הקמת המדינה באופן שלילי, אולם לאחר שהקמת המדינה עברה לפן המעשי החל להתייחס אליה בחיוב , כך בסעודת יום ב' דר"ה תש"ח, אמר הרבי הריי"צ: "אין אה"ק ת"ו זיינען פאַראַן יונגע לייט וואָס זיינען זעך מוסר נפש פאַר אידען, זיי טוען זייער אַ גוטע אַרבעט, דער אויבערשטער זאָל זיי שטאַרקען די הענט בהצלחה. זיי דאַרפן האָבן תיקון אין קיום מצות מעשיות, זיי דאַרפן היטן שבת, לייגן תפילין, כשרות וכו', אָבער דאָס זיינען מענטשען, נאָר מיט חסרונות. מען באַדאַרף לייגן די גרעסטע כוחות מקרב זיין זיי צו קיום המצוות מעשיות. אָבער אויף די גוטע זאַכן וואָס זיי טוען מיט דעם אידישן ברענענדיגן מסירות נפש באַדאַרפן אַלע אידן — בלי הבדל מפלגה — זאָגן און בענטשען: תחזקנה ידיהם" [=בארץ הקודש ת"ו ישנם צעירים המוסרים נפשם עבור יהודים. הם עושים עבודה טובה מאוד. השם יתברך יחזק את ידיהם בהצלחה. הם זקוקים לתיקון בקיום מצוות מעשיות, הם צריכים לשמור שבת, להניח תפילין [לשמור על] כשרות וכו'. אך אלה אנשים ("מענטשען"), אלא שיש להם חסרונות. יש להשקיע כוחות גדולים לקרבם לקיום המצוות מעשיות. אך על מעשיהם הטובים, שנעשים בהתלהבות יהודית חדורת מסירות נפש, צריכים כל היהודים - בלי הבדל מפלגה - לומר ולברך: תחזקנה ידיהם".] {{הערה|ספר השיחות תש"ח, עמ' 162. התרגום מובא ב"התקשרות", גליון א'תד, עמ' 9.}}. ושוב באותו עניין, התבטא הרבי הריי"צ בליל שביעי של פסח תש"ח: "זיי טוען דעם רצון של מעלה, הגם אין אַנדערע ענינים זיינען זיי חסר, אָבער אין דעם ענין וואָס זיי טוען זיינען זיי דאָך גערעכט" [=הם עושים את הרצון של מעלה, אף שבעניינים אחרים הם חסרים, אבל בעניין שבו הם פועלים, הרי הם צודקים]. {{הערה| סה"ש שם, עמ' 216 ושם בהערה 13. התרגום מ"התקשרות" שם. - בשמו של הרב גרונר נאמר, שדבריו אלה של הרבי הריי"צ נאמרו בקשר ללוחמי המחתרות (האצ"ל והלח"י), אך בשיחה לא מוזכר הדבר בפירוש.}}{{הערה|בנוסף בשעת ההצבעה באו"ם, התעניין אדמו"ר הריי"צ בתוצאות ההצבעה בחיוב (נשיא וחסיד, עמ' 85 - 88. ראו גם מכתב שז"ר למ. בנטוב שבקישור הבא: https://col.org.il/news/40415#:~:text=%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A2%D7%9C,%D7%9E%D7%93%D7%A3) וראו בליקוטי סיפורי התוועדויות עמ' 131.}}.  

בג' אייר תש"ח, כתב הרבי הריי"צ מכתב, בו הוא מתייחס למצב בארץ ישראל ו"לרוח הגיוס שלבשה את הנוער". הרבי הריי"צ כותב, בין היתר, שלא בחיל ולא בכוח ינצח עם ישראל את שונאיו ולוחציו, אלא בעזרת ה' יתברך. הרבי מוסיף שכל אחינו בני ישראל מחוייבים להשתתף בעזרת אחינו יושבי ארץ הקודש, אבל זה לא הכל, וצריכים לדעת ולעשות את העיקר, לעורר את רגשות אחינו בני ישראל בנוגע לשמירת הדת, ידיעת התורה וקיום המצוות. {{הערה| אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ט, עמ' תכד}}.  

באיגרת מי"ד אייר תש"ח {{הערה| שם, עמ' תכח-תל.}} כותב הרבי הריי"צ מכתב מפורט לאנ"ש ותלמידי התמימים ובו מתייחס בהרחבה למאורעות שאירעו באותה תקופה (הקמת המדינה ומלחמת השחרור). הרבי הריי"צ מצטט את דברי אביו, הרבי הרש"ב, "לא ברצון עצמנו הלכנו בגולה, ולא בכוח עצמנו ניחלץ מהגוֹלה" וכו' {{הערה‎‏‎|ראו באג"ק שם את הציטוט המלא.}}. במכתב כותב הרבי הריי"צ שעל כל אחד ואחת לעזור לאחינו ואחיותינו [בארץ ישראל], להגן אל נפשם וגופם, הן בגשם והן ברוח, ומפרט מה עליהם לעשות.

לקראת ה[[בחירות]] הראשונות בארץ בשנת [[תש"ט]] קרא אדמו"ר הריי"צ לחסידים להשתתף בהן, וכתב:{{ציטוטון|בוודאי חובה על כל אחד ואחד שראוי לבחור לא יוַתר על זכותו זה... צריכים להשתדל להשתתף עם חבורת היראים יותר, אבל לא עם אלה אשר כל ענינם הוא לעשות מחלוקת ופירוד לבבות ודוגלים בשם התורה והיראה}}{{הערה|1=אגרת מ[[ה' בכסלו]] [[תש"ט]] ([[אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ]].}}.  

יחס זה למדינה המשיך גם [[הרבי]], הוא אומנם סבר שאיסור שלושת השבועות עדיין חל, והסכמתם של האומות להקמת המדינה בשנת תש"ח אינה מספיקה, מאחר שבמצב הנוכחי אם ישאלו על כך ישיבו בשלילה{{הערה|בשיחה עם האדמו"ר מסאדיגרוא, בצל החכמה, עמ' 101 - 102.}}, אך מאחר ששאלת קיום המדינה אינה רלוונטית לאחר מעשה, אינם טעם להתכחש למציאותה, והכיר בה באופן מלא{{הערה|ישנם המסבירים כי בעקבות הסכנה שחלה בשנת תש"ח עם ביטול המנדט הבריטי לתושבים היהודיים שהתגוררו בשטח עליו תועדה הקמת המדינה מטעמי פיקוח נפש, שדוחה את האיסור של שלוש השבועות - מובא בספר "[[בין אור לחושך]]" עמוד 23.}}{{הערה|יש הטוענים כי בהקשר זה השתמש הרבי בביטוי כי ההכרה והתמיכה במדינה היא "דה פקטו" (=בפועל) ולא "דה יורה" (=בעיקרון) - הרב [[טוביה בלוי]], [[פרדס חב"ד]], גליון 11 (קיץ התשס"ג), עמ' 189; [[לקט ופרט]], חלק ב', ה'תשע"ז, עמ' קלח. הגדרה זו מובאת גם על ידי הרב [[אוריאל צימר]], בחוברת [[יהדות התורה והמדינה]] [http://www.daat.ac.il/daat/history/tnuot/yahadut1-2.htm פרק יז] שהייתה לעיני הרבי, בשם ד"ר [[יצחק ברויאר]], מהוגי הדעות של [[אגודת ישראל]].}}, הורה להשתתף ב[[בחירות לכנסת|בחירות]] לשלם מיסים ו[[צה"ל|לשרת בצבא]].  

הרבי אמר, בהקשר לכך שנשאל האם יכולה להיות התאמה בין הבחינה הדת והפוליטית, כי מדינת ישראל יכולה להיות בשני אופנים "מדינה של יהודים" או "מדינה יהודית", אם תהיה "מדינה של יהודים" כשאר כל המדינות העולם, היא לא תנצל את מלוא יכולתה, מה שאין כן אם תהיה "מדינה יהודית" שתנהג על פי תורת ישראל, דווקא באופן כזה תהיה ייחודית ונעלית יותר משאר המדינות{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/27/24/399 תורת מנחם - חלק כ"ז - שנת תש"כ - חלק ראשון. שיחת שבת פרשת משפטים, 399].}}.

הרבי לא שלל השתתפות בממשלת ישראל, אך אסר לכהן כשר, אלא רק באם המשרה נטולת כל שלטון, ותפקידו הוא רק לבצע משימות (וכפי שהרבי הגדיר זאת{{הערה|ביחידות לשני בחורים. ראה בהרחבה בעלון בין כסה לעשור, מוסף ועד חיילי בית דוד לחודש תשרי תשפ"א}}, "כמנקה רחובות"). אך אם יש לו זכות להביע דעה ואינו מביעה במחאה על ההתנגדות וחוסר קיום ה[[תורה]] ו[[מצוות]], זה נוגד את הנאמר ב[[שולחן ערוך]]. ואם הוא מייצג ציבור, אפילו איש אחד בלבד, הוא שליח לדבר עבירה. אלא אם הוא מוחה על כל המוצע בממשלה שנוגד לדעת התורה, באופן שיוזמים הצעות והוא מבטל{{הערה|דומה להשתתפות באופזיציה}} - אז אפשר. ואם אין לו יכולת למחות והוא אינו מסוגל לכך, הרי הוא כמכריז על '[[אתחלתא דגאולה]]'.