33,627
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (תניא - פרק מ"א הועבר לליקוטי אמרים - פרק מ"א) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
{{פרק תניא|פרק=מ"א|טקסט הפרק="ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית ה[[עבודה]] ועיקרה ושרשה. והוא כי אף שה[[יראת ה'|יראה]] היא שרש לסור מרע וה[[אהבת ה'|אהבה]] לועשה טוב. אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחלה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה כנ"ל שתהא בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים דהיינו להתבונן במחשבתו על כל פנים [[גדולת א"ס ב"ה]] ומלכותו אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים ואיהו [[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] וכו שנאמר "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" ומניח העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו ומחשבתו וכפי הפנאי שלו לפני עסק ה[[תורה]] או ה[[מצוה]] כמו לפני לבישת [[טלית]] ו[[תפילין]] וגם יתבונן איך שאור אין סוף ב"ה הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין הוא [[רצון העליון]] הוא מלובש באותיות וחכמת התורה או בציצית ותפילין אלו ובקריאתו או בלבישתו הוא ממשיך אורו יתברך עליו דהיינו על חלק אלוה ממעל שבתוך גופו ליכלל וליבטל באורו יתברך ודרך פרט ב[[תפילין]] ליבטל וליכלל בחינת חכמתו ובינתו שב[[נפש ששהאלוקית|נפשו האלהית]] בבחינת חכמתו ובינתו של אין סוף ב"ה המלובשות דרך פרט בפרשת קדש והיה כי יביאך דהיינו שלא להשתמש בחכמתו ובינתו שבנפשו בלתי לה' לבדו וכן ליבטל ולכלול בחינת ה[[דעת]] שבנפשו הכולל [[חסד]] ו[[גבורה]] שהן יראה ואהבה שבלבו בבחינת דעת העליון הכולל חסד וגבורה המלובש בפרשת שמע והיה אם שמוע והיינו כמו שנאמר ב[[שולחן ערוך]] לשעבד הלב והמוח כו' ובעטיפת ציצית יכוין כמו שנאמר ב[[זהר]] להמשיך עליו מלכותו יתברך אשר היא מלכות כל עולמים וכו' לייחדה עלינו מצוה זו והוא כענין שום תשים עליך מלך ואזי אף אם בכל זאת לא תפול עליו אימה ופחד בהתגלות לבו מכל מקום מאחר שמקבל עליו מלכות שמים וממשיך עליו יראתו יתברך בהתגלות מחשבתו ורצונו שבמוחו וקבלה זו היא אמיתית בלי שום ספק שהרי היא טבע נפשות כל ישראל שלא למרוד במלך הקדוש יתברך הרי ה[[תורה]] שלומד או ה[[מצוה]] שעושה מחמת קבלה זו ומחמת המשכת היראה שבמוחו נקראות בשם עבודה שלימה ככל עבודת העבד לאדונו ומלכו מה שאין כן אם לומד ומקיים המצוה באהבה לבדה כדי לדבקה בו על ידי תורתו ומצותיו אינה נקראת בשם עבודת העבד והתורה אמרה ועבדתם את ה' אלהיכם וגו' ואותו תעבודו וגו' וכמ"ש בזהר [פ' בהר] כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא כו' הכי נמי אצטריך לב"נ לקבלא עליה עול מלכות שמים בקדמיתא כו' ואי האי לא אשתכח גביה לא שריא ביה קדוש' כו' [ובר"מ שם ד' קי"א ע"ב] שכל אדם צ"ל בשתי בחינות ומדרגות והן בחינת עבד ובחינת בן ואף דיש בן שהוא גם כן עבד הרי אי אפשר לבא למדרגה זו בלי קדימת ה[[יראה עילאה]] כידוע ליודעים: | {{פרק תניא|פרק=מ"א|טקסט הפרק="ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית ה[[עבודה]] ועיקרה ושרשה. והוא כי אף שה[[יראת ה'|יראה]] היא שרש לסור מרע וה[[אהבת ה'|אהבה]] לועשה טוב. אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחלה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה כנ"ל שתהא בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים דהיינו להתבונן במחשבתו על כל פנים [[גדולת א"ס ב"ה]] ומלכותו אשר היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים ואיהו [[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] וכו שנאמר "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" ומניח העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו ומחשבתו וכפי הפנאי שלו לפני עסק ה[[תורה]] או ה[[מצוה]] כמו לפני לבישת [[טלית]] ו[[תפילין]] וגם יתבונן איך שאור אין סוף ב"ה הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין הוא [[רצון העליון]] הוא מלובש באותיות וחכמת התורה או בציצית ותפילין אלו ובקריאתו או בלבישתו הוא ממשיך אורו יתברך עליו דהיינו על חלק אלוה ממעל שבתוך גופו ליכלל וליבטל באורו יתברך ודרך פרט ב[[תפילין]] ליבטל וליכלל בחינת חכמתו ובינתו שב[[נפש ששהאלוקית|נפשו האלהית]] בבחינת חכמתו ובינתו של אין סוף ב"ה המלובשות דרך פרט בפרשת קדש והיה כי יביאך דהיינו שלא להשתמש בחכמתו ובינתו שבנפשו בלתי לה' לבדו וכן ליבטל ולכלול בחינת ה[[דעת]] שבנפשו הכולל [[חסד]] ו[[גבורה]] שהן יראה ואהבה שבלבו בבחינת דעת העליון הכולל חסד וגבורה המלובש בפרשת שמע והיה אם שמוע והיינו כמו שנאמר ב[[שולחן ערוך]] לשעבד הלב והמוח כו' ובעטיפת ציצית יכוין כמו שנאמר ב[[זהר]] להמשיך עליו מלכותו יתברך אשר היא מלכות כל עולמים וכו' לייחדה עלינו מצוה זו והוא כענין שום תשים עליך מלך ואזי אף אם בכל זאת לא תפול עליו אימה ופחד בהתגלות לבו מכל מקום מאחר שמקבל עליו מלכות שמים וממשיך עליו יראתו יתברך בהתגלות מחשבתו ורצונו שבמוחו וקבלה זו היא אמיתית בלי שום ספק שהרי היא טבע נפשות כל ישראל שלא למרוד במלך הקדוש יתברך הרי ה[[תורה]] שלומד או ה[[מצוה]] שעושה מחמת קבלה זו ומחמת המשכת היראה שבמוחו נקראות בשם עבודה שלימה ככל עבודת העבד לאדונו ומלכו מה שאין כן אם לומד ומקיים המצוה באהבה לבדה כדי לדבקה בו על ידי תורתו ומצותיו אינה נקראת בשם עבודת העבד והתורה אמרה ועבדתם את ה' אלהיכם וגו' ואותו תעבודו וגו' וכמ"ש בזהר [פ' בהר] כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא כו' הכי נמי אצטריך לב"נ לקבלא עליה עול מלכות שמים בקדמיתא כו' ואי האי לא אשתכח גביה לא שריא ביה קדוש' כו' [ובר"מ שם ד' קי"א ע"ב] שכל אדם צ"ל בשתי בחינות ומדרגות והן בחינת עבד ובחינת בן ואף דיש בן שהוא גם כן עבד הרי אי אפשר לבא למדרגה זו בלי קדימת ה[[יראה עילאה]] כידוע ליודעים: | ||