יעקב פנטלייב: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''יעקב פנטלייב''' ([[תרל"ט]] – [[תש"ו]]) היה מהמבוגרים שבתלמידי ישיבת תומכי תמימים, [[שוחט ובודק]] ורב באורול ובטשקנט.

נולד בשנת [[תרל"ט]] לר' אליעזר ולמרת רחל לאה בעיר זילבה שב[[רוסיה]]. נמנה מבין התלמידים הראשונים בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערה|[[פולע כהן]], ליובאוויטש וחייליה, עמ' 403.}}, למד אז ב[[חברותא]] עם רבי [[שניאור זלמן גרליק]]{{הערה|[[פולע כהן]], ליובאוויטש וחייליה, עמ' 232.}}.

היה נוהג לנוסע כל שנה ל[[ליובאוויטש]]. היה חבר ב[[אגודת התמימים ברוסיה]].

בשנת [[תרס"ה]] עבר בהוראת [[אדמו"ר הרש"ב]] לעיר אורול, שם עסק כ[[שוחט]], [[מוהל]] ובעל תוקע. כמו כן היה מתעסק ב[[פידיון שבויים]]. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] כאשר אנשי [[תנועת הציונות]] שלחמה ברבי הוציאה את דבתו רעה שהוא עוזר לצד הגרמני והרבי עזב את [[ליובאוויטש]] עם משפחתו והתרחק מקו החזית אל עומק רוסיה, הגיע לעיר אורול שם דאג לו הרב יעקב לכל הצטרכויותיו בכבוד מלכים עד שהרבי המשיך לרוסטוב{{הערה|'בתוך הגולה' עמוד 96.}}. בשנת [[תרע"ז]] כאשר עלו ה[[קומוניסטים]] לשלטון, נסגר [[בית הכנסת]] שבעיר, ובמקום כך הקים רבי יעקב [[מניין]] בביתו.

בשנת [[תרצ"ה]] בשל הרדיפות מהשלטון, נאלץ לברוח ל[[מוסקבה]], אולם לאחר זמן חזר לעיר כדי לדאוג ילדיו, שם הוא נעצר על ידי השלטונות שהגלו אותו ל[[טשקנט]]. ב[[טשקנט]] שימש כ[[מוהל]] למוסלמים. לאחר שנתיים הוא שוחרר וחזר לביתו באורול.  

כאשר הזכיר בהזדמנות הרב [[יעקב ליפסקר]] את שמו של רבי יעקב לפני [[הרבי]], אמר הרבי ש:"כדי לקראותו ר' יעקב".