394
עריכות
←ערך למיזם: זרע אדם וזרע בהמה: פסקה חדשה
(←ערך למיזם: צדיק יסוד עולם: פסקה חדשה) |
(←ערך למיזם: זרע אדם וזרע בהמה: פסקה חדשה) |
||
| שורה 215: | שורה 215: | ||
צדיק כזה, שהוא "יסוד עולם", קיים בכל דור ודור (לפחות צדיק אחד בדור), שהרי העולם צריך שיהיה לו קיום, וקיומו הוא על-ידי הצדיק הזה. רשב"י עמד בדרגה העליונה ביותר של "צדיק יסוד עולם", אך בכל דור ישנו הצדיק האחד הזה שכל מעייניו מרוכזים בזיכוכו ובקידושו של העולם, צדיק המוותר על התעלותו האישית כדי לפטרו מן הדין ולעשותו כלי להשראת השכינה. | צדיק כזה, שהוא "יסוד עולם", קיים בכל דור ודור (לפחות צדיק אחד בדור), שהרי העולם צריך שיהיה לו קיום, וקיומו הוא על-ידי הצדיק הזה. רשב"י עמד בדרגה העליונה ביותר של "צדיק יסוד עולם", אך בכל דור ישנו הצדיק האחד הזה שכל מעייניו מרוכזים בזיכוכו ובקידושו של העולם, צדיק המוותר על התעלותו האישית כדי לפטרו מן הדין ולעשותו כלי להשראת השכינה. | ||
== ערך למיזם: זרע אדם וזרע בהמה == | |||
תורת החסידות עושה הבחנה בין דברים שנקלטים אצל האדם ב'פשיטות' לבין דברים שבאים ב'התחדשות'. יש דברים שאדם מקבל אותם כמובנים מאליהם, מבלי שיזדקק לשום הוכחות והסברים עליהם. אלה הדברים שבאים ב'פשיטות'. דברים אחרים, אף שהוא מכיר במציאותם, הם בבחינת 'התחדשות' - זהו חידוש עבורו, לא חלק מהווייתו הטבעית. | |||
עבור רוב בני-האדם, המציאות הגשמית והחומרית היא 'פשיטות', ואילו המציאות האלוקית היא 'התחדשות'. האדם נולד אל תוך העולם, וקיומו הוא דבר טבעי לחלוטין ומתחייב מאליו. אדם רגיל, אם אינו מנסה לעסוק ב'פילוסופיה', לא יעלה על דעתו לערער על קיומו הממשי של העולם. ברור לו שהעולם קיים, וכל הסבר על כך נראה לו מיותר ומגוחך. המציאות האלוקית, לעומת זאת, אינה באה לו בטבעיות. הוא נזקק למחשבה, להתבוננות ואף להוכחות שכליות. כשהוא מתבונן בדברים לעומקם, הוא מגיע להכרה שכלית, שהעולם לא היה יכול להיברא מעצמו ושיש כוח אלוקי שבורא ומקיים אותו. אבל ככל שהכרה זו תהיה איתנה ועמוקה, היא דבר שנתחדש אצלו, היא אינה הצורה הטבעית שבה הוא רואה את הדברים. | |||
===דעת והכרה=== | |||
אך יש בעולם אנשים אחרים. אלה בעלי הנשמות הגבוהות, הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור. אצלם הדברים נראים לגמרי אחרת. בעיניהם, המציאות האלוקית היא 'פשיטות', היא הדבר הטבעי ביותר, שאי-אפשר בלעדיו, ואילו המציאות הגשמית - היא 'התחדשות', דבר שצריך לחשוב ולהתבונן בו כדי להכיר במציאותו הממשית. | |||
נאמר בפסוק (ירמיה לא,כו): "וזרעתי את בית-ישראל...זרע אדם וזרע בהמה". מוסבר על כך בתורת החסידות, שיש בעם-ישראל שני סוגי נשמות - 'זרע אדם' ו'זרע בהמה'. ההבדל העיקרי בין אדם לבהמה הוא, שאדם יש לו דעת ואילו בהמה אין לה דעת. שכל יש גם לבהמה, אבל דעת אין לה. דעת פירושה - תפיסת משמעות הדברים, הכרה במהותם הפנימית. זה יש רק לאדם ולא לבהמה. | |||
וזהו ההבדל המהותי בין נשמות 'זרע אדם' לנשמות 'זרע בהמה' מבחינת הכרת האלוקות: בנשמות 'זרע בהמה' יכולה להיות אמונה בקב"ה, השגה שכלית בגדולת-ה', אבל מהות הדברים רחוקה מהן. הן אינן רואות את הגילוי האלוקי כמות שהוא, אלא זקוקות לאמצעים חיצוניים - כמו שכל והבנה - כדי להגיע להכרה כלשהי במציאות האלוקית. הנשמות שבבחינת 'זרע אדם' חשות את הגילוי האלוקי כדבר טבעי ומובן מאליו. הן כאילו רואות אותו, מבלי שיזדקקו לאמצעים חיצוניים כדי להגיע לכך. לפניהן לא קיים ההסתר שמכסה על האמת האלוקית. לגביהן, המציאות האלוקית היא פשוטה בתכלית, כשם שאנו תופסים את העולם, בפשטות, כמציאות קיימת. | |||
===העולם במבט מלמעלה=== | |||
פער זה, בין נשמות 'זרע אדם' לנשמות 'זרע בהמה', אינו ניתן לגישור. אי-אפשר לגשר בין עיוור לפיקח. האדם הרואה, יכול שלא יהיה לו שום מושג בתורת האור והצבע, אבל הוא רואה אותו; ואילו העיוור, הוא יכול להיות מומחה בין-לאומי בסודות הראייה, אבל לעולם לא יידע אור מהו. כך גם הנשמות של 'זרע בהמה' - לעולם אין בכוחן להגיע להכרה האלוקית הטבעית והפשוטה, כפי שהיא קיימת אצל נשמות 'זרע אדם'. | |||
מבחינה זו, הצדיק הוא אכן אדם שונה במהותו מאנשים אחרים. הוא רואה דברים לגמרי אחרת. הוא רואה את העולם כפי שהוא נראה מלמעלה, מן ההווייה האלוקית. לכן חשוב כל-כך לדבוק בצדיקים וללכת בדרכם, כדי להתקרב עד כמה שאפשר אל האמת הפנימית שמיוצגת על-ידם | |||