סיפורי צדיקים - מחניים: הבדלים בין גרסאות בדף

מספר שנים לאחר מכן, כאשר הוצאת הספרים כבר הפכה לעובדה קיימת, נכנס ר’ גרשון ליחידות נוספת.בתשמ”א. ונתן דו"ח. הרבי התעניין מאוד ואפילו שאל אותי מי מפיץ את הספרים בארץ. והרבי שאל: ומה קורה כאן באמריקה. אמרתי שעדיין לא מצאתי מישהו מתאים. הרבי אמר שיש למצוא מישהו כזה ולדאוג שהספרים יופצו גם בחוץ לארץ, והם כבר יופצו מעצמם. והרבי סיים ואמר: “ס’איז א גוטע זאך און מ’דארף מפיץ וואס מערער”. זה דבר טוב וצריך להפיץ כמה שיותר”.

כאשר הוצאת ‘מחניים’ הפכה לשם דבר, ביקשה בעלת הוצאת ‘שרשרת’ למכור למשפחת בורקיס את הוצאת הספרים שבבעלותה. “שאלתי את הרבי וקיבלתי תשובה בכתב שהכילה שתי מילים: ‘אין כדאי’ כתב לי הרבי”. אני דווקא חשבתי אז שזה רעיון טוב שהרי זה אותו צייר, אבל הרבי אמר שלא, אז ירדתי מזה”.

במשך השנים, כל אימת שיצאו לאור ספרונים חדשים, היה ר’ גרשון שולח לרבי או מביא עמו בבואו לרבי. “הייתי עובר אצל הרבי בדולרים ומביא לרבי את הספרים החדשים. פעם שלושה-עשר ספרונים ופעם חמשה-עשר ספרונים. בפעם האחרונה שהבאתי לרבי ספרונים, זה היה בחנוכה תשנ”ב. נתתי לרבי את הספרונים שתורגמו לרוסית. לייבל גרונר לקח את הספרונים ועמד להניח אותם מאחורי הסטנדר, אבל הרבי פנה אליו ואמר לו שיחזיר אותם ויספור כמה הבאתי. אחרי שהוא ספר, הרבי נתן לי דולר כנגד כל ספרון שהבאתי”. בכלל, לאורך השנים קיבל ר’ גרשון תשובות רבות מהרבי. פעמים רבות כתב לו הרבי ‘אזכיר על הציון’. ‘נתקבל ותשואות חן’ ועוד.

בחוברות ‘התמים’ שיצאו לאור באירופה לפני המלחמה, הופיעה סדרת סיפורים בשם ‘אבות החסידות’. בחוברת האחרונה הופיע סיפור שבסופו היה כתוב “המשך יבוא”, אלא שהמשך מעולם לא יצא לאור, משום שהגרמנים יימח שמם פלשו לפולין והוצאתו של הביטאון נעצרה.

“שמתי לב שישנה התפתחות בסיפור ושההמשך חסר”, מספר לנו ר’ גרשון. “ניגשתי לספרן, הרב [[שלום דובער לוין]], ואמרתי לו שאני יודע שיש המשך ואני מבקש שייתן לי אותו כדי שאוכל להדפיס אותו. הוא ענה: ‘אני לא יכול לתת לך, אני צריך לשאול’.

“תיארתי לעצמי שהוא מתכוון לשאול את הרבי ואמרתי לו: ‘בבקשה. תשאל. אני מחכה’. ואכן, אחרי מספר ימים הוא ניגש אליי ואמר לי לבוא לקחת ממנו את המשך הסיפור. הדפסנו אותו אז בשם ‘סוד ההצלחה’. זה ספרון מספר שישים ואחת בסדרה”.