משכלה: הבדלים בין גרסאות בדף

==בחסידות==  

הולדת ילדים ב[[עבודת ה']] עניינה הולדת ה[[מדות]] מה[[מוחין]], כלומר: כאשר אדם מתבונן ב[[מוח|מוחו]] בגדולת ורוממות הקב"ה, מתעוררות אצלו ה[[מידות]]{{הערה|לדוגמה:[[מידת הגבורה]] - האדם יתמסר ויתאמץ בתקיפות לעשות את רצון הקב"ה ולהתקשר אליו על ידי [[לימוד התורה]] וקיום ה[[מצוות]]}}, שמידת ה[[אהבה]] מתבטאת ומכונת "[[בן]]", ומידת [[יראה]] מכונה ומתבטאת באופן של "[[בת]]". משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת [[מידות]] ה[[אהבה]] וה[[יראה]] אמיתיים בליבו, ומידותיו הם בגדר דמיונות שאינם אמתיים, ולכן חולפים כשהאדם מגיע למצב בו הוא צריך להעזר בהם.

הדבר מרומז בפסוק: '''"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם..לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא..."'''{{הערה|שם=משכלה|[[ספר שמות]] פרק כ"ג פסוקים כ"ו-כ"ז}} כלומר שמלבד הברכה שלא יהיו משכלה ועקרה הפסוק מתפרש גם מלשון ציווי - שעל האדם העובד את ה' מוטלת החובה לדאוג שעבודתו לא תהיה באופן של משכלה ועקרה{{הערה|[[לא תהיה משכלה תשי"ב]]}}.