משה מרדכי פוגורלסקי (עמרמי): הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''משה מרדכי הכהן עמרמי''' - פוגורלסקי ([[תרכ"ג]] - [[ג' אלול]] [[תש"א]]) היה ראש ישיבה ב[[ישיבת חב"ד פוצ'פ|פוצ'פ]] ומחבר ספרים רבים וחשובים. בסוף ימיו התגורר ב[[רמת גן]].

==ימי ילדותו==

"חמותי שרה–מינה הייתה בת למשפחת קריצ'בסקי העשירה והמיוחסת. כשהייתה עוד ילדה, החליט האב לחפש לה חתן טוב. הוא נסע לישיבות רבות על מנת לברר אחר מועמד מתאים. באחת העיירות סיפרו לו: יש להם ילד בן שמונה, משה מרדכי שמו, וניכר שיש בו כישרונות בילתי רגילים. הילד בה מה[[עיירה]] פורניצה ואבא שלו נח פוגולרסקי, הוא יהודי טוב, שוחט, אבל [[עני]] מרוד. הילד לומד בישיבה ו"אוכל ימים". לפעמים זה כולל גם לינה, אך לפעמים זה לא כולל גם לינה ואז הוא לן על ספסל בבית הכנסת.

"קריצ'בסקי נסע לישיבה, ראה את הילד, וזה מצא חן בעיניו. מיד סידר אותו במשפחה טובה, במקום קבוע, ושילם דמי קיומו. כשגדל הילד קצת, שכר חותנו לעתיד מורים מיוחדים, רבנים טובים ושילם להם יפה. ובאמת, ראו שהילד הוא עילוי ושקדן.

"כשהיה בן שש עשרה ושרה-מינה בת ארבע עשרה, הביאו אותם לחופה. הבעל הצעיר המשיך לעסוק בתורה עד ש[[סמיכה לרבנות|הוסמך לרב]]. את הסמיכה קיבל מ"החפץ חיים" וגם מהלובביצ'ער [לכאורה מדובר ב[[אדמו"ר המהר"ש]] (או [[אדמו"ר הרש"ב]]) שכן היה זה אחר חתונתו ב[[תרל"ט]] ו[[אדמו"ר המהר"ש]] הסתלק ב[[תרמ"ג]] ומעוד רבנים. כעבור כמה שנים עברה המשפחה הצעירה לעיר פוצ'עפ".

תחילה שימש כ[[שו"ב]] בפוצ'פ תחת מרותו של רב העיר רבי [[יהושע נטע גנסין]], המכונה ר' העשיל נטע, שהיה מחשובי חסדי חב"ד ומגאוני התורה המפורסמים בדורו. בהיותו [[שוחט]] מומחה לא נתנוהו אנשי עירו לעזוב משרה זו ולהתמנות לרב או ראש ישיבה כפי שהתאים לגדלותו הרוחנית. אולם במקביל לעבודתו כשוחט לימד בחורים בישיבה קטנה. מישיבה זו, שבראשה עמד הרב גנסין, עברו התלמידים ללמוד ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]].

לאחר [[פסח]] [[תר"ע]] התמנה ר' משה כר"מ בנגלה בישיבת [[תומכי תמימים שצעדרין]]. תלמידיו הכירו בו עד מהרה כגאון אדיר הבקי בכל מקצועות התורה, עמקן ומחדש נפלא, אך עם זאת התנהג בהצנע לכת ובלי בליטות - הנהגה של [[חסיד]] [[פנימי]]. הכיתה אותה לימד רבי משה מרדכי הייתה של הקבוצה הלמדנית ביותר מבין דרגות הלימוד השונות.

תלמידיו של הרב פרלסקי סיפרו עד לסוף ימיהם בהערכה רבה על הר"מ שלהם, שהותיר בהם רושם עז למרות שלמדו אצלו תקופה כה קצרה.

הרב משה מרדכי לא חפץ להשאר כר"מ בשצעדרין בזמן [[חורף]] [[תרע"א]] ונתקבל להיות ר"מ ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. [[אדמו"ר הריי"צ]] מתייחס לכך באחד ממכתביו בשנת [[תרפ"ד]]: הרב ר' משה מרדכי שי' הרב דפאצעפ (שהיה תחילה [[שו"ב]] שם. ומפורסם ללמדן גדול, ומומחה להעמיד תלמידים בעלי ידיעה גדולה בלימוד...)" אך גם שם לא לימד זמן רב, כיון שבחורף [[תרע"ב]] כבר שב לעיר מגוריו פוצ'פ.

בפוצ'פ שימש ברבנות באותה תקופה רבי הרשל נטע גנסין, שרבים מתלמידיו למדו בליובאוויטש. הרב הבחין ברבי משה מרדכי כי הינו כלי יקר, ולא הסכים שיקחו אותו לעיירות אחרות לשמש בהן כרב. הוא טען באוזניו כי הוא הולך ומזקין וכי הוא רוצה שימלא את מקומו אחריו. כך אכן היה. הרב גנסין כיהן כרב עוד שנים רבות, שכן האריך ימים, ומשה מרדכי סייע בעדו בעבודת הרבנות, אך לא שימש ברבנות בפועל. את פרנסתו מצא מהשגחה על שוחטי העיר ובכל שאלה שהתעוררה היה הפוסק המכריע. בניו זוכרים כי תמיד השתדל למצוא את הדרך לפסיקה מקילה.

ביתו של הרב משה מרדכי היה גם בית ועד לחכמים - בית מכניס אורחים בסבר פנים יפות, כפי שמספר על כך הבן צבי: "הנה לביתנו היו סרים להתאכסן כל מיני שד"רים, מגידים ורבנים רבים. ולמה דווקא אלינו? לבית אבא? ראשית, מפני שהיה לנו אולם גדול בו עמדו כמה ספות עם פרגודים להלנת אורחים. שנית, כל כלי הקודש היו בטוחים בביתנו בכשרות למהדרין מן המהדרין, מה שאין כן בבית מלון סתם. והשלישית, שאצלנו הכל ניתן בחינם אין כסף. נוסף על כך היה אבא מעניק מתת יד לנצרך, נוסף על האש"ל".

צרות גדולות ידע הרב משה מרדכי בחייו. 18 ילדים נולדו לו ועשרה מהם ל"ע נפטרו בעודם תינוקות. הרופאים לא מצאו סיבה מיוחדת לדבר. הרב ורעייתו קיבלו זאת כגזירה שאין להרהר אחריה. רק כשנולד נח, הבן הצעיר בשנת [[תרע"ג]], גילו הרופאים כי הגורם לפטירת התינוקות הוא באמא שרה-מינה הסובלת ממחלה נדירה. הרופאים הורו להם אפוא לקחת מינקת לתינוק, וכך הוא חי שנים רבות.

אם לא די בעשרה ילדים שנפטרו, הרי שבן נוסף טבע בנהר. הרב משה מרדכי היה נוהג לשחות בנהר מדי בוקר. באחד הימים יצא לנהר עם הבן אברהם והוא בן 17, לשחיית בוקר מוקדמת. האבא נכנס למערבולת ונסחף בנהר. הבן מיהר וקפץ להצילו, אך הוא עצמו נסחף וטבע בעוד שהאבא ניצל. כך משמונה עשרה ילדים שנולדו, נותרו בחיים רק שבעה.

באותה תקופה תפסו הקומוניסטים את השלטון, והחלו לחולל מהפך בחיי הכלכלה של אזרחי רוסיה. בתוך תקופה קצרה סבלו אזורים נרחבים מרעב כבד. באותם ימים היה בפוצ'פ מלאי של מלח, מצרך מבוקש, אבל חסרו מוצרי [[מזון]] אחרים. יצאה אפוא שרה מינה ל[[מוסקבה]] הרחוקה כשבאמתחתה שקיקי מלח, ושם החליפה אותם במוצרי מזון, ומזה התפרנסה המשפחה.

בנסיעה אחת נדבקה בטיפוס הבהרות שהתפשט אז ברוסיה. בשובה מהנסיעה חלתה לפתע ונפטרה, והיא בת חמישית ואחת שנים בלבד.

 

 

 

 

 

 

 

 

ברמת גן פגש בחברו הטוב משכבר הימים הגאון הרב [[משה אקסלרוד]], וכן את תלמידו הרב [[ישראל לייב ליפשיץ]], שלמד אצלו בישיבה קטנה בפוצ'פ, טרם כניסתו לליובאוויטש.

גם בשהותו בארץ הקודש, עסק בכתיבת תשובות בהלכה לכל שואל. פנו אליו בשאלות מערים קרובות ורחוקות. הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], מרא דאתרא ד[[כפר חב"ד]], מספר כי בשלב מסוים רצו למנותו כראש ישיבת [[תומכי תמימים תל אביב]], אולם בגלל גילו המבוגר הדבר לא יצא לפועל.

ביום [[ג' באלול]] [[תש"א]] נפטר הרב משה מרדכי עמרמי - פוגורלסקי בעיר [[רמת גן]]. פטירתו השרתה אבל כבד בקרב ידידיו ומכיריו ובפרט בקרב קהילת [[חב"ד]] ב[[רמת גן]].

{{מיון רגיל: עמרמי משה מרדכי}}