חיים משה יהודה בלוי: הבדלים בין גרסאות בדף

חיים משה יהודה בלוי (עריכה)

גרסה מ־12:59, 3 בינואר 2021

הוסרו 6,773 בתים , 3 בינואר 2021

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

שמואל חיים

מנטרים

16,089

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{לעריכה}}
 [[קובץ:חיים.jpg|שמאל|ממוזער|280px|הרב חיים משה מגיש לרבי את אחד מספריו]]
-הרב '''חיים משה יהודה הכהן בלוי''' נולד ביום [[ד' חשוון]] בשנת [[תרע"ג]] ב[[המבורג]] שב[[גרמניה]] לרב ר' ירמיהו הכהן וללאה.
+הרב '''חיים משה יהודה הכהן בלוי''' [[ד' חשוןן]] [[תרע"ג]] - [[י' אייר]] [[תשס"ג]]) היה רב בכמה בתי כנסת.
+==תולדות חיים==
+נולד בשנת [[תרע"ג]] ב[[המבורג]] שב[[גרמניה]] לרב ר' ירמיהו הכהן וללאה.
-למד בצעירותו בישיבת מיר ובהמשך חייו, כשהגיע לארצות הברית, התקשר בלב ונפש ל[[הרבי]]. שקידתו בתורה לא ידעה גבולות, ואף שבגלל עבודתו בעריכת כתבי יד היה לומד כמעט כל היום כולו, מכל מקום קבע לו שיעורים גדולים בבוקר ובערב ללמוד תורה לשמה (בלי שום שייכות לעריכה), באמרו שהלימוד הנצרך לעריכת הכת"י הוא חלק מפרנסתו ואיננו תורה לשמה.
+ראשית לימודיו היה תחת השגחתו של אביו, ואחר-כך למד בחוסט שבהונגריה מפי הרב ר' יוסף צבי דושינסקי. בשנת [[תרצ"ב]] עבר ללמוד בישיבת מיר שב[[ליטא]]
-==שנות צעירותו==
-משחר נעוריו הצטיין באופן יוצא מן הכלל בהתמדה ושקידה ב[[לימוד התורה]], וב[[יראת שמים]]. ראשית לימודיו היה תחת השגחתו של אביו, ואחר-כך למד בחוסט שבהונגריה מפי הרב ר' יוסף צבי דושינסקי.
-משהגיע לאזניו שמע ישיבת מיר המפורסמת ובפרט שמע שיעוריו של הבעל מוסר המפורסם ה[[משגיח]] הרב ר' ירוחם הלוי לבוביץ, השתוקק מאד ללמוד בישיבה זו, והפציר באביו לשלחו לשם. משאמר לו אביו שאין הפרוטה מצויה לכסות את כל הוצאות הנסיעה, התחיל ללמד ילדים צעירים עד שחסך פרוטה לפרוטה וצבר את הסכום הדרוש לנסיעה.
-בשנת תרצ"ב, והוא בן י"ט שנה, הגיע לראשונה למיר שב[[ליטא]] והמשיך ללמוד בהתמדה ושקידה. חבריו לספסל הלימודים התייחסו אליו בכבוד ובהערצה וכינו אותו "ר' משה יהודה". עד מהרה הסתגל בתוככי הישיבה והיה מלוקחי מוסרו של הרב ירוחם. הוא הקפיד לרשום בדייקנות יתירה את שיעוריו כל שבוע ושמר בחדרו כמות חשובה מרשימותיו. פעם, ב[[ליל שבת]], שברה רוח סערה את החלון שבחדרו ונרות ה[[ש"ק]] נפלו מעל השלחן והתלקחה [[שריפה]] קטנה. בידעו את ה[[אהבה]] העצומה שרכש לרשימותיו, חשש אולי מרוב בהלתו יתחיל לחפש היתר להצלתם, והחליט לעזוב את חדרו הבוער ולברוח לבית המדרש. אמר ועשה. אכן, היראת-שמים שלו בערה באין ערוך יותר מהשריפה שבחדרו.
-לא ארכו ימי שבתו בישיבה, והנה נפל למשכב ונחלה במחלת הירקון. למרות מצבו הקריטי החליט לנסוע לראדין [[ברכה|להתברך]] מאת החפץ-חיים. אמנם בהגיעו לראדין נתאכזב בשמעו שהחפץ חיים נסע להנפש בעיר-הנופש גאלישאק. הבחור לא התייאש והמשיך בנסיעתו עד שהגיע לעיר הנופש, שם ראה את החפץ-חיים שמרוב חולשתו היה שוכב במחצלת התלויה בין האילנות. הוא שפך לבו המר לפני המשמש, והתחנן לו שיתן לו לגשת ולבקש את ברכתו. המשמש ענה לו שאין זה מדרכו של החפץ-חיים ליתן ברכות מחשש שמא תתקיים הברכה ויחזיק טובה לעצמו באמרו שהוא [[צדיק]]... אך המשמש יעץ לו לעשות איזה חסד עם החפץ-חיים, כך שירגיש כמו בעל-חוב אליו, ויסכים לברכו כפריעת חוב על הטובה שעשה לו.
-ויספר לו המשמש שבאותו היום ביקש החפץ-חיים לקרוא לבעל נכדתו ר' אליעזר גינזבורג שיבוא אצלו, והציע לר' משה יהודה להציע להחפץ-חיים להיות שליח להביאו אצלו. [[החפץ חיים]] קיבל את ההצעה ושאל את הבחור אולי יש לו איזה בקשה, וצעק לו המשמש באזנו (החפץ-חיים היה כמעט חרש בסוף ימיו) "הבחור רוצה ברכה לבריאות"! והשיב החפץ חיים: "הלוואי". רחמ"י לא היה שבע רצון מהתשובה שלא היה במובנה הבטחה. שוב שאלו החפץ-חיים מה בקשתך עוד? ורמ"י ביקש ברכה ל"שטייגען אין לערנען" (=להתעלות בלימוד), והחפץ-חיים ענה [[אמן]]. כשמוע ר' משה יהודה את הברכה יוצא מפי החפץ-חיים שמח [[שמחה]] גדולה, כי אמר בלבו שהא בהא תליא, שהרי אי אפשר לעלות בבקיאות וחריפות בתורה בלי [[גוף]] בריא, וחזר לישיבת מיר בשמחה רבה ולמד שם יומם ולילה והתעלה בעבודת ה' בדרך המוסר, וברכת החפץ חיים התקיימה בו במילואה.
-==ימי [[מלחמת העולם השניה]]==
 [[קובץ:חיים משה יהודה בלוי.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הרב בלוי בצעירותו]]
-הנער המשיך את למודיו בהתמדה עצומה, עד שפרצה [[מלחמת העולם השניה]] וכל תלמידי הישיבה נסו לנפשם לעיר [[וילנא]] שהייתה אמורה להסתפח ל[[ליטא]] שהייתה אז נייטראלית (ולאחרי זה סופחה לרוסיה). הפליטים ניסו כל מיני אופנים להציל את נפשם. כמה מהם הוגלו על ידי השלטון הרוסי ל[[סיביר]] כשחטאם היחידי היה -שהעזו לבקש היתר יציאה.
+בעת [[מלחמת העולם השניה]] ברח יחד עם שאר תלמידי הישיבה לעיר [[וילנא]] שהייתה אמורה להסתפח ל[[ליטא]] שהייתה אז נייטראלית (ולאחרי זה סופחה לרוסיה).
-לאחרי תקופה ממושכת בעיר ווילנא, הייתה שמועה שהשלטון הרוסי מוכן לתת ויזות יציאה תמורת סכום של מאתים דולרים אמריקאים עבור כל בחור ובחור. בחורי הישיבה היו מסופקים באמיתת הדברים, שהרי אולי זה רק תרגיל לתפוס את הפליטים ולגרשם ל[[סיביר]] בגלל עצם הבקשה ליציאה, וגם בגלל החזקת מטבע זר. נוסף לזה, לאסוף סכום אגדי כזה בימים ההם היה כמעט בלתי אפשרי. ולאידך, להשאר ב[[רוסיה]] בימים ההם -היה סכנת נפשות ממש, ברוחניות.
-באמצע הויכוחים והשיקולים באם לקחת סיכון לגשת לשלטונות או לישאר ב[[רוסיה]] הסובייטית, נשמע קולו של האברך הצעיר ר' משה יהודה. האברך הצעיר הציע לפתרון השאלה את "גורל [[הגר"א]]", ומכיון שהיה מנוסה בזה הוא נבחר לעשיית הגורל. הגורל נפל על הפסוק{{הערה|1=שמות יט, ד.}}: {{ציטוטון|ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי}}. הבחורים קלטו את המסר.
-סמוך לנסיעתם, התחתן ר' משה יהודה עם זוגתו החשובה המחנכת מרת חנה חיה הנה שוחט, ממשפחה חשובה בעיר טלז שבליטא. החתונה התקיימה בסלבודקה, בחשאי ובמנין מצומצם (מאימת המלכות), ביום י"ג [[שבט]] תש"א. אחיה היה הרב ר' דוב יהודה שוחט, רב מפורסם בעיר טורונטו. ואחותה היא הרבנית עטל חודקוב - תבלחט"א - אשתו של הרב חיים מרדכי חודקוב.
-תחת פיקוחו של הרב ר' לייב מאלין, אחד מבוגרי הישיבה, הגישו כולם היתר-יציאה והצליחו לקבל ויזות. המשך הסיפור ידוע הוא - הישיבה עברה מ[[וילנא]] דרך [[סיביר]] ליפן, ואחר-כך ל[[שנחאי]], שם נשארו שש שנים עד תום המלחמה. שם נולדו לר' משה יהודה שנים מארבעת ילדיו.
+לאחרי תקופה ממושכת בעיר ווילנא, ההגיעה שמועה שהשלטון הרוסי מוכן לתת ויזות יציאה תמורת סכום של מאתים דולרים אמריקאים עבור כל בחור ובחור, בעקבות כך החלו בחורי הישיבה להתארגן לנסיעה.סמוך לנסיעתם, התחתן ר' משה יהודה עם זוגתו  מרת חנה חיה הנה שוחט, ממשפחה חשובה בעיר טלז שבליטא. החתונה התקיימה בסלבודקה, בחשאי בי"ג [[שבט]] תש"א.
-כל ימי שהותו בשנחאי, למרות המצב הקשה ולמרות הפצצות הנופלות, המשיך ללמוד בבית המדרש בשקידה עצומה, והקפיד מאד על [[תפילה בציבור]].
+הישיבה עברה מ[[וילנא]] דרך [[סיביר]] ליפן, ואחר-כך ל[[שנחאי]], שם נשארו שש שנים עד תום המלחמה.
-==התקרבותו לחב"ד==
+==לחב"ד==
 מקום משכנו ב[[שנחאי]] היה בסמיכות לישיבת [[תומכי תמימים שנחאי|תומכי תמימים]], ועם הזמן התיידד עם תלמידי התמימים, אהב אותם וכיבדם, והם גם-כן החזירו לו אהבה. כשהדפיסו שם את [[ספר התניא]], נתנו לו התלמידים עותק והתחיל מאז להתעניין יותר ויותר ב[[חסידות חב"ד]] ולהוקיר את דרכה. הלימוד וההתעמקות ב[[ספר התניא]] עשה את שלו, ולאט לאט נטה לבו יותר ויותר לדרך [[חסידות חב"ד]] והתרחק יותר ויותר מדרך המוסר.