רבי נחמיה: הבדלים בין גרסאות בדף

אחד מאמרותיו הידועות{{הערה|מובא [[ברייתא]] סוטה ל, ב (ובמשנה שם כז, ב הובאו רק דעת רע"ק ודעת ר"נ.}}, היא במחלוקת שהיתה בין גדולי התנאים:

'''הרבי'''{{הערה|[[לקוטי שיחות]] כרך לא [[פרשת בשלח]] שיחה א.}} מסביר שכולם מודים שמשה התחיל באמירת השירה לפני בני ישראל, וכמובן מלשון הכתוב "אז ישיר [[משה]] ובני ישראל", שהקדימו למשה בפני עצמו, והפלוגתא היא באופן המשך השירה על ידי בני ישראל, דלדעת רבי עקיבא אמירת כל השירה היתה על ידי משה בלבד, ובני ישראל רק ענו "אשירה לה'"; לדעת רבי אליעזר גם בני ישראל אמרו כל השירה, אבל לאחרי ובדרך "מענה" לאמירת משה; ואילו לדעת ר' נחמי' משה רבינו רק התחיל את אמירת השירה, אבל אחר כך אמרו "כולן יחד" את כל השירה כולה.  

אבל לדעת רבי נחמיה ש"שרתה [[רוח הקודש]] על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה", הרי לא היה צורך לכאורה ל"פתיחת" משה כדי שידעו את דברי השירה ולכ אורה כן מוכרח לומר לפי הדרשות{{הערה|הובאו בהמשך הגמ' שם.}} שגם העוללים ויונקים אמרו שירה, ועוד זאת, "שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה", שבהם לא שייך לומר שידעו לכוון את השירה על ידי ששמעו אותה ממשה, אלא שזהו על פי [[רוח הקודש]] ששרתה עליהם (וכמבואר בגמרא שם, שאמירת השירה שלהם היתה תוצאה מראיית השכינה, כי "ראו את השכינה.. ואמרו כו' כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו") - ומהו התוכן והמטרה בהפתיחה על ידי משה?

זאת אומרת, שאמירת השירה היתה באופן מיוחד במינו, שכל ישראל אמרוה בהשתוות, כאיש אחד ממש, "בלא.. השתנות והפרדה". ועל פי מחז"ל הנ"ל שגם עוללים ויונקים, ואפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה, נמצא, שבאמירת השירה היה מצב של אחדות גמורה, בלי שום "השתנות והפרדה", בין הגדול שבגדולים והקטן שבקטנים, עד העוברים שבמעי אמן.

ובזה יש לבאר זה שלכולי עלמא היתה אמירת השירה של בני ישראל בהקדמת פתיחת משה - כי [[אחדות]] מוחלטת כזו, שכל ישראל יהיו כאיש אחד, מהגדולים ועד הקטנים, כולל עוברים שבמעי אמן, יכולה לבוא אך ורק על ידי משה רבינו. והביאור בזה: היות שמשה רבינו הוא ראש הדור ונשיא הדור, לכן הרי הוא כולל את כל הדור כאחד, ובלשון [[רש"י]]{{הערה|[[פרשת חוקת]] כא, כא.}} "משה הוא ישראל וישראל הם משה.. שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל". ואחדות זו דישראל כפי שהם כלולים במשה) הריהי באופן שלמעלה מהת חלקות, כי ה[[נשיא]]{{הערה|כשמו.}} מנושא ומובדל מן העם, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם", ולכן, האחדות דישראל כפי שהם כלולים בו היא באופן שלמעלה מהת חלקות, אנשים [[נשים]] ו[[ילד|טף]] בשווה, על דבר "השוה ומשוה קטן וגדול".