2,913
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==סיכום== | ==סיכום== | ||
{{ציטוט-צף|ו"אז ימלא שחוק פינו" – שלא רק שאז "שחוק פינו" יהיה אפשרי, אלא אז נהיה מוכרחים למלא "שחוק פינו"!|אות י', [[בלתי מוגה]].}} | |||
{{ציטוט-צף|הענין ד"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מתבטא בכך שתיכף כשניעור עצם הנשמה (שמתגלה עצם מציאותו ורק העצם) מרגיש בנשימת האויר ענינו של משיח – '''אויר של משיח''', ובלשון חז"ל "'''רוּחו''' של מלך המשיח".}} | |||
*'''אות א' - ג'.''' בשיחה יבואר ענין ה[[ראש חודש]] בכלל ו[[ראש חודש כסלו]] בפרט, והקשר מזה לענין העקרי "להביא לימות המשיח". ענין הראש חודש - הוא מולד הלבנה, התגלות ה[[נקודה]] הכוללת את כל הפרטים; וב[[עבודה]] - התגלות [[ניצוץ משיח]], - ה[[יחידה]]; בראש חודש כסלו מודגש עוד יותר '''הגילוי''' שחודר בכל הפרטים. | *'''אות א' - ג'.''' בשיחה יבואר ענין ה[[ראש חודש]] בכלל ו[[ראש חודש כסלו]] בפרט, והקשר מזה לענין העקרי "להביא לימות המשיח". ענין הראש חודש - הוא מולד הלבנה, התגלות ה[[נקודה]] הכוללת את כל הפרטים; וב[[עבודה]] - התגלות [[ניצוץ משיח]], - ה[[יחידה]]; בראש חודש כסלו מודגש עוד יותר '''הגילוי''' שחודר בכל הפרטים. | ||
*'''אות ד' - ז'.''' הרבי שואל, מדוע נמשלה [[הגאולה השלימה]] למולד הלבנה (בה מתגלית רק נקודה ממנה), ולא למצב בו הלבנה | *'''אות ד' - ז'.''' הרבי שואל, מדוע נמשלה [[הגאולה השלימה]] למולד הלבנה (בה מתגלית רק נקודה ממנה), ולא למצב בו הלבנה עומדת במילואה באמצע החודש? כדי להבין זאת יש לבאר את מעלת ה[[לידה]]: מעלת [[תינוק]] לגבי גדול בישראל - שדוקא אצלו הקשר לקב"ה הוא ישירות ל[[עצמות]], ולכן ההתקשרות חודרת במציאותו ובכל עניניו{{הערה|ואינה שללת את מציאותו}}. בסגנון ה[[חסידות]]: התקשרות לא רק של [[יחידה]], אלא של '''[[עצם הנשמה]]'''. | ||
*'''אות ח' - ט'.''' גם אצל מבוגר ישנה התגלות הנקודה, ברגע שמתעורר מ[[שינה|שנתו]] - עוד לפני אמירת "[[מודה אני]]", מתבטל ויצא ממציאותו, '''ומתגלה עצם מציאותו''', והתקשרות זו, חודרת בכל פרטי עבודתו במשך היום. ולכן הגאולה [[משל|נמשלה]] דוקא לנקודת הגילוי: כי בנקודה מתגלַה עצם המציאות של ישראל, כפי שהם מאוחדים עם עצמות ומהות. | *'''אות ח' - ט'.''' גם אצל מבוגר ישנה התגלות הנקודה, ברגע שמתעורר מ[[שינה|שנתו]] - עוד לפני אמירת "[[מודה אני]]", מתבטל ויצא ממציאותו, '''ומתגלה עצם מציאותו''', והתקשרות זו, חודרת בכל פרטי עבודתו במשך היום. ולכן הגאולה [[משל|נמשלה]] דוקא לנקודת הגילוי: כי בנקודה מתגלַה עצם המציאות של ישראל, כפי שהם מאוחדים עם עצמות ומהות. | ||