חברון: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ: חברון.jpg|שמאל|ממוזער|400px|חברון]]  

{{ארבעת ערי הקודש}}'''חברוֹן''' היא אחת מארבעת ערי הקודש ובה שוכנת [[מערת המכפלה]]. העיר ממוקמת כ-30 ק"מ דרומית ל[[ירושלים]], בגובה של כ-927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. בכחלק קטן מאוד משטח העיר גרים כ-1,800 [[יהודים]], בכמה שכונות סגורות (היישוב היהודי בחברון) הנתונות לשליטת [[צה"ל]], בסמוך ל[[מערת המכפלה]]. כמו כן נמצאת בסמוך גם הההתיישבות היהודית [[קריית ארבע]], שנקראת כשמה הקדום של העיר.

בעיר היתה קהילת [[חב"ד]] מתקופת [[אדמו"ר האמצעי]] ועד [[פרעות תרפ"ט]]. חידוש הקהילה החב"דית החל לאחר [[מלחמת ששת הימים]] עם התיישבות הצייר הרב [[ברוך נחשון]] במקום. כיום ישנם בחברון וקריית ארבע [[חסידי חב"ד]] מעטים ושני [[בתי חב"ד]] פעילים.

[[קובץ: מערת המכפלה1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מערת המכפלה]] בחברון]]

{{ערך מורחב|ערך=[[מערת המכפלה]]}}

בשנת [[תקפ"א]] הוחלט להעביר את היישוב החבד"י מ[[צפת]] ולקובעו בחברון. עד אז, מהעלייה הגדולה של החסידים ל[[ארץ הקודש]] עם הרב [[מנחם מענדל מויטבסק]] ב[[חודש אדר]] [[תקל"ז]], הייתה קהילת חב"ד הגדולה חיה בעיר צפת. בשנת [[תק"מ]] החלה ההגירה הגדולה ל[[טבריה]] שעל שפת הכינרת. בודדים ובתוכם כמה מחסידי חב"ד, נותרו בצפת. בשנת תק"מ חזרו חסידי חב"ד שהיגרו לטבריה והתאחדו עם אחיהם בצפת - עד לשנת [[תקפ"א]], אז הייתה ההגירה הגדולה שהביאה לכינון היישוב החבד"י בחברון.  

הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב [[שמעון מנשה חייקין]] בשנת [[תרמ"ח]]: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב יד קדשו, שכתב ה[[אדמו"ר האמצעי]] נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד היישוב של [[אנ"ש]] בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהיה ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל [[בית הכנסת]] אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר [[עמק המלך]] בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהיה לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו.}}.

[[קובץ: בית רומנו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית רומנו]][[קובץ: בית רומנו1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית רומנו]]

===קנית חצר רומנו===

 

 

רק כעבור שני עשורים נוספים, בשנת [[תרי"ג]], נקנה בית כנסת נוסף מתרומתם של האחים הגבירים מנשה וששון. כעבור שנים, לאחר [[הסתלקות]]ו של אדמו"ר הצמח צדק, נקרא [[בית הכנסת]] הגדול על שמו - "בית מנחם". משנת [[תר"ל]] החלו היהודים לבנות בתים מחוץ ל"חצר היהודים", שהייתה כמין גטו בתוך העיר חברון. אחד מהראשונים ואולי הראשון שבנה בית מחוץ ל"חצר היהודים" היה הגביר ר' אברהם רומנו, שכינויו היה מרקדו רומנו.  

 

 

מאז ועד שהחצר נמכרה ל[[אדמו"ר הרש"ב]] (בשלהי קיץ [[תרס"ח]]), התגוררו בבית זה זקנים עשירים שהגיעו מתורכיה. בתוך הארמון אף בנו בית כנסת בשם "בית הכנסת האיסטנבולי", ובשנת [[תרס"א]] שיכנו באחד הבתים את הרב הגאון חזקיה מדיני, בעל "השדי חמד". באותן שנים, נקלע הגביר אברהם רומנו, בעל הארמון, לקשיים כספיים והוא הציע את הנחלה למכירה. ברכישת הנחלה התעניינו גורמים אחדים (ערביי העיר, גורמי המסיון וחברת אליאנס - למטרת הקמת בית ספר), ובשלב מסויים כמעט נמכרה לאחד מנכבדי הערביים בעיר. אך הר"ש הויזמאן, שהיה סוחר אמיד מתקיפי הקהילה ועמד בקשרים טובים עם רומנו, הצליח להשפיע עליו להימנע מהמכירה והבטיח למצוא לו קונה יהודי שישלם לו אותו סכום שהבטיח הערבי.

 

למעלה מחמש שנים טיפל הר"ש הויזמאן במכירת הנחלה, בהן עמד תמיד על המשמר שלא תימכר לאחד מערביי חברון, וביום [[כ"א במנחם אב]] [[תרס"ח]] רכש את הנחלה בשליחות אדמו"ר הרש"ב בסך 22.000 רובל.

 

עם קניית החצר הגדולה, כתב הר"ש הויזמאן מכתב לרבי הרש"ב ול[[אדמו"ר הריי"צ]], בו הוא מציע לקנות גם את החצר הקטנה יותר, הממוקמת סמוך מאוד לחצר הגדולה. הוא כותב עוד, ששביל הכניסה משותף לשתי החצרות וחלונות הבתים סמוכים מאוד זה לזה, וכיון שבעל החצר [משומד בשם דאהוד אפנדי] עומד למכור את החצר, ואי אפשר לדעת מי יקנה אותה ואלו קשיים יסבלו מהשכן החדש - לכן מוטב שיתאמצו להשיג עוד כסף ויקנו גם את החצר הקטנה. גם סביב קניין זה נערמו קשיים וכמעט שהמשומד מכר את תצרו ל[[גוי]] רשע. רק בנס הצליח הר"ש הויזמאן לשכנעו שלא למכור את הנחלה.  

 

כעבור כמה חודשים קנה הר"ש הויזמאן את החצר בשליחות הרבי הרש"ב. זמן קצר לאחר סיום הקנייה מת המשומד מיתה חטופה וכך מתאר זאת הר"ש הויזמאן: "הנני לבשרו בשורה טובה מגודל שמחת לבבי והתענוג שהתענגתי ברגשת לבבי יום [[עש"ק]], בישועת ה' שהייתה על ידי בקניית חצר המשומד דאהוד אפנדרי ימ"ש, כי עש"ק נפגר דאהוד הנ"ל המשומד ימ"ש מחולי פתאומית ר"ל; כל אחינו בני ישראל, ספרדים ואשכנזים, פה אחד דברו על הצלחתי בקניית החצר שהיה מיועד להעשות בית מסגד גאמע ברחוב גאגאזין, ואשר בכל הון לא היה עוד אופן לקנותו, וגודל הפחד והסכנה שהיה בזה לכל החצרים שבצדו ובפרט לחצר הגדול שקנינו מרומנו שיחי'".

 

בשנת [[תשע"ד]] זרקו ערבים שני בקבוקי תבערה לעבר הבית.

 

{{ערך מורחב|ערך=[[פרעות תרפ"ט]]}}

בשנת [[תרפ"ט]] עלה הכורת על היישוב היהודי בחברון וכל בתי היהודים נשדדו, נבזזו ונהרסו. היחיד שלא הוזק בפרעות אלו היה - בית רומנו, שכאמור היה בידי הממשלה. הוא נשמר במתכונתו המקורית עד לשנת [[תרצ"ד]], אז התחילו הערבים לבנות בחצר הבניין שורת חנויות.

 

כשנודע הדבר לרבי הריי"צ, שיגר מכתבים לכמה אישים חשובים בארץ ישראל, ביניהם גם לרב [[אברהם יצחק קוק]], וביקשם למנוע מהערבים לבצע את זממם. אולם הם לא הצליחו למנוע זאת ורחבת החנויות נבנתה בשטחו הצפוני של החצר, שם הן קיימות עד היום הזה.

 

בחורף [[תר"צ]] שלח הר"ש הויזמאן מכתבים לרבי הריי"צ, בהם שאל מה עליו לעשות עם נחלותיו שלו בחברון וכן מה יעשה עם נחלות הרבי הריי"צ. במכתב מ[[ד' בניסן]], עונה לו [[הרבי הריי"צ]] שהוא עדיין לא החליט מה לעשות עם נחלותיו, אבל אל לו לקשור את גורל נחלותיו בגורלם של נחלות רבינו.

 

 

 

יחד עם זאת, לא זנח [[הרבי הריי"צ]] את האפשרות למנוע ממושל חברון לקחת את הנחלה בכוח הזרוע והוא שלח מכתב לשופט גד פרומקין, ראש השופטים בירושלים, שהיה ידוע ומוכר בקרב חוגי המימשל בארץ ישראל וביקשו להשפיע על הממשלה שלא יבצעו את זממם. עוד כתב לרש"ז הבלין, שיפנה לעורך דין נוסף כדי לשמוע חוות דעת משפטית נוספת באשר לחוקיות מעשיו של מושל העיר חברון.

 

 

 

 

 

 

המהלך כולו תואם בין הרב לוינגר לשר הביטחון דאז, [[אריאל שרון]], שתכנן להקים בשטח הריק מחנה צבאי, ואת הבניין להעביר בשלב מאוחר יותר לרשות המתיישבים היהודיים כדי שהללו יפתחו ישיבה לצעירים במקום, לפי התוכנית המקורית של הרב לוינגר.

ב[[חודש אלול]] [[תשמ"ב]] נפתחה ישיבת "שבי-חברון" ב"בית רומנו". עם הגידול במספר התלמידים, נוצר צורך דחוף להרחיב את המבנה הקיים. הוחלט לשפץ את הבניין כולו ולהוסיף עליו עוד קומה. בשנת [[תנש"א]] קיבלה התוכנית את אישורו של שר השיכון דאז, אריאל שרון, שהתחייב להעניק 2 מיליון ש"ח לשיקום הישיבה. עם תחילת השיפוצים התגלה במקום מבנה תת-קרקעי עתיק, שלא היה ידוע עליו. מסתבר, שמאות, ואולי אלפי שנים קודם שבנה רומנו את הבניין, היה במקום בית גדול, שלא היה ידוע עליו עד כה. הקומה התת-קרקעית שופצה אף היא, בתיאום עם ארכיאולוגים מומחים, וכיום שוכנים בה מחסני הישיבה וחדרים שונים.

בקיץ [[תשנ"ב]], עם עליית ממשלת השמאל לשלטון, הודיעה הממשלה כי היא לא תכבד את ההסכמים עליהם חתמה הממשלה הקודמת, והתקציבים שהיו אמורים להגיע לישיבה - הוקפאו. הנהלת הישיבה תבעה את הממשלה בבית-משפט והצליחה להוציא את הכסף המובטח.

בשנת [[תשמ"ג]], כשנתיים לאחר ש"בית רומנו" נגאל מידי הערבים, הוכנו במשרדי [[כולל חב"ד]] תוכניות להקמת ישיבה-גדולה חב"דית ב"בית רומנו". לפי התוכניות, יציב [[כולל חב"ד]] מבנים זמניים בקרבת "בית רומנו", לשם יעברו תלמידי ישיבת "שבי חברון" עד שיימצא עבורם מבנה מתאים בחברון ובינתיים ישפצו את הבניין הקיים כדי שיהיה ראוי לשימוש.

בתחילה, היחס של הרבי היה מאוד חיובי, והתוכניות הללו זכו להסכמתו וברכתו של הרבי. בשלב זה נכנס לתמונה אחד מידידי [[חב"ד]] בחוץ לארץ, שעמד בקשר מצויין עם הרב [[אריה לייב קפלן]] ושמע על התוכנית, הוא הביע את הסכמתו לממן את כל הפרוייקט. בשלב זה נכנס לתמונה גם [[ארגון הגג למוסדות חב"ד]], לפי התוכניות שגובשו אז, דובר על [[שכונה]] חב"דית מסביב לישיבה, שאת ההשקעה הבטיח לממן התורם.

 

תוך כמה שבועות עלתה התוכנית על פסים מעשיים: מבנים זמניים הובאו והוצבו סמוך ל"בית רומנו"; עסקני חב"ד קיימו ישיבות עם ראש-הממשלה, מר [[מנחם בגין]], ושר השיכון מר דוד לוי, שהסכימו בעיקרון לתוכניות; ואפילו ישבו על המפות של הבניין והכינו תוכניות בנייה מפורטות, במטרה לשפץ את הבניין בשלב ראשון, ולהוסיף קומה או שתיים בשלב מאוחר יותר.

 

בשלב מסוים הקפיא [[הרבי]] את התוכנית, במכתב ששלח הסביר כי למרות הרצון לחדש את היישוב החב"די בחברון, הוא לא מוכן לקחת על עצמו אחריות לשלוח לשם את חסידיו, היות והמצב הבטחוני העכשווי איננו מספיק בטוח. לכן, כל עוד המצב הבטחוני ישאר כמות-שהוא - הרבי לא ישלח את חסידיו להתיישבות מאורגנת בחברון. הרבי מסיים את מכתבו בהבטחה, שברגע שהמצב ישתנה, ויהיה ניתן להתיישב בחברון ללא סכנה בטחונית - תועלה התוכנית שוב.

בשנת [[תרע"ב]] הוחלט על פתיחת ישיבה חדשה בחברון בשם "[[תורת אמת חברון]]" - זאת לאחר ש[[אדמו"ר הרש"ב]] לא היה שבע רצון מהישיבה הקודמת [[מגן אבות (חברון)]] - שתמוקם ב"בית רומנו".  

למטרה זו שיגר הרבי הרש"ב את ה[[משפיע]] הרב [[שלמה זלמן הבלין]] יחד עם עוד כמה תלמידים להיות מייסדי הישיבה. כך התנהלה הנחלה הזאת בשנים [[תער"ב]]-[[תרע"ד]], במשך זמן קיומה של ישיבת "תורת אמת" בחברון.  

בית שניאורסון ממוקם כ-‏10 מטר דרומית לבית הדסה. הבניין נבנה במאה ה-‏91 על ידי חסידי חב"ד והוא שימש כבית ועד, בית מדרש, הכנסת אורחים ולמגורים.

בית שניאורסון היה מקום מגורה של הרבנית [[מנוחה רחל סלונים]] לבית משפחת שניאורסון (נכדת [[אדמו"ר הזקן]] - רבי שניאור זלמן מלאדי ובת ה[[אדמו"ר האמצעי]] - רבי דוב בער), אשר שמשה כאם היישוב החב"די בחברון ואשר נודעה בצדקנותה וסגולותיה, והיתה נערצת על כל תושבי חברון.

בחודש [[מנחם אב]] שנת [[תרפ"ט]] הגיע [[אדמו"ר הריי"צ]] לביקור בחברון, בהגיעו לשם התקבל על ידי התושבים היהודיים והתאכסן בבית מלון מחוץ לעיר. כשיצא מהבית מלון ליוו אותו התושבים בשיירה דרך הכביש החיצוני אל מערת המכפלה. בעזרת החסיד הרב אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק והיו לו קשרים בשלטון הערבי בחברון, הושג אישור כניסה מיוחד עבור [[אדמו"ר הריי"צ]] ושלושה מלווים. כשהשיירה הגיע ל"שער יעקב" (משם הייתה הכניסה אסורה ליהודים) קיבלו אותם משלחת מנכבדי הערבים ונתנו למורשי הכניסה סוליות [[עור]] ושרוכים, כדי שלא יצטרכו לחלוץ את הנעליים בכניסה, כמנהגם. בכניסה למערה הלך [[אדמו"ר הריי"צ]] בראש ומלוויו, היהודים והערבים, מאחור. נכבדי הערבים הסבירו ל[[אדמו"ר הריי"צ]] על המקום והקברים. הביקור היה מרגש במיוחד ושקט. כשהגיעו ל"שער אברהם" ירדו במדרגות, עד למדרגה השביעית (שהיתה מותרת ליהודים) ויצאו. בהמשך ביקר [[אדמו"ר הריי"צ]] גם בקהילת חב"ד שבחברון.

כך כותב ביומנו, הרב [[שמחה עלברג]] ראש אגודת הרבנים בארה"ב, ששמע מהרבי, במוצאי [[אחרון של פסח]] [[תשל"ח]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=סיפר שכשהיה אצלו השגריר באו"ם מר הרצוג ב[[שמחת תורה]] דיבר עמו על דברי חז"ל שחברון הוא מהמקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל וכו' וביקש ממנו להכריז בעצרת הכללית שחברון שייכת לעם ישראל, ובפרט ל[[שבט לוי]] שכן הוא משבט לוי, ואכן עשה כך והיתה נחת רוח מכך כי בוודאי פעלו דבריו את פעולתם, ואף שכבר החליטו ומנוי וגמור עמם להחזיר את חברון, הרי הכרזה זו באוזני כל העמים וכן ה[[הקפות]] שנערכו בחברון שענינם של כל אלו הוא: הכרזה באוזני כל השרים של שבעים האומות למעלה, על שייכותה של חברון לעמינו, אשר אולי תדחה את הגזירה לעשר עשרים שלושים שנה ועד אז יבוא [[משיח]] ויהיו בידינו גם החלקים מ[[ארץ ישראל]] אשר מעבר לירדן.}}

[[תמונה:מנוחה_רחל.jpg|שמאל|thumb|300px|ציון הרבנית מנוחה רחל בחברון]]

בבית הקברות בעיר ישנה "חלקת חב"ד". במסגרת הסכם אוסלו ב' בסוף שנת תשנ"ה, עליו חתמו [[יצחק רבין]] ו[[שמעון פרס]], הגיעו למקום גנרלים שהחליטו למסור את כל שטח [[בית עלמין|בית העלמין]] של חב"ד לידי הערבים. הם כלל לא היו מודעים לגודל קדושת המקום והחשיבות העליונה שחב"ד מייחסת למקום, וזאת בגלל שהמקום היה מוזנח מאד.  

בשנת [[תשנ"ז]], כש[[בנימין נתניהו]] מסר חלקים מחברון, פינו את כל הגבעות שמסביב, וכך הפך הקבר של [[מנוחה רחל סלונים|הרבנית]] למובלעת יהודית, כאשר משלוש הצדדים המקום נתון לשליטה פלשתינית. הצבא כמעט ולא איפשר להגיע למקום, וחילול בית העלמין גבר מיום ליום.

[[קובץ: יוסי נחשון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שליח הרבי לחברון הרב יוסי נחשון ב[[מבצע פורים]] עם [[חיילי צה"ל]]]]

בחברון פועלים שלוחי הרבי מלך המשיח, הרב ויקטור עטיה, הרב דני כהן והרב יוסי נחשון.

בית חב"ד פועל בעיקר עם [[חיילי צה"ל]] המשרתים באזור. כמו כן מפעיל הבית חב"ד את ארגון "הכנסת אורחים".

בעיר פועל "כולל" מיוחד ל[[חסידות]] שהוקם בשנים האחרונות. ה"כולל" ממוקם בבית הכנסת "[[הרבנית מנוחה רחל|מנוחה רחל]]" שנקנה על ידי אדמו"ר האמצעי. בית כנסת "מנוחה רחל" נקרא ע"ש הרבנית, על פי הוראת [[הרבי]] לרב [[יצחק גינזבורג]].

*[[עבד מלך]] - ביוגרפיה של ר' [[עזריאל זעליג סלונים]], [[שלום דובער וולפא]], [[תשס"ח]]

* יוסף אשכנזי, תורת אמת - מאה שנות ליובאוויטש בארץ הקודש, הוצאת חזק, תשע"ב

*'''שיחות הרבי על העיר חברון:''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16051&st=&pgnum=104&hilite= לקוטי שיחות חלק כ"ה, שיחת חיי שרה א'] {{*}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16050&hilite=e5aa881d-9bc4-4394-b836-31f5663faa8e&st=%D7%9E%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%91&pgnum=691 יחידות כ"ד חשון תשמ"ה - עם הרבנים בני האדמו"ר מלעלוב]

*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65008 גלריה מהעיר חברון (חשוון תשע"ב)]{{תמונה}}