יעקב דב כ"ץ: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד ב[[עיירה]] חלם שב[[פולין]] לאביו הרב שלמה זלמן צבי. כנער צעיר עבר את [[מלחמת העולם השניה]] ובמשך כל השנים האלו עבר [[יסורים]] רבים. לאחר [[השואה]] הגיע למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה. במחנה התרכזו 40,000 נפשות, מתוכם כמאות מחסידי חב"ד שרובם יוצאי [[סמרקנד]] אשר הגיעו במשך החודשים [[תמוז]] [[אב]] [[אלול]] [[תש"ו]] על ידי הברחת הגבול מצ'כיה השכנה או ממדינות נוספות. המחנה היה בשליטת האמריקאים ומשם היה קל יותר להשיג ויזות לארה"ב. במקום נפתחה ישיבת [[תומכי תמימים]]. בראש הישיבה עמד הרב [[אברהם אליהו פלאטקין]], וה[[משפיע]] הרב [[ניסן נמנוב]] שהקים את הישיבה והוא נודע כאחד מגדולי הלמדנים בישיבה.

כעבור כשנתיים, חלק מהבחורים נסעו ל[[צרפת]] והישיבה התאחדה עם ישיבת [[תומכי תמימים ברינואה]], וחלק מהבחורים עלו לארץ ישראל. אביו ר' שלמה זלמן התלבט לאן לנסוע, לאחר שהישיבה בפוקינג הלכה והתדלדלה, וגם המחנה כולו כמעט התרוקן מיושביו. הוא שאל את [[אדמו"ר הריי"צ]] האם לנסוע ל[[צרפת]] או לעלות ל[[ארץ ישראל]]. כעבור זמן קצר, נתקבל המענה: {{ציטוטון|נכון לנסוע לארץ הקודש, ויעזרנו השם יתברך בנסיעה כשורה, בהסתדרות טובה ופרנסה בהרחבה, ובנו התלמיד מר יעקב דוב שי' יצליח בלימודו בהנהגה ישרה על פי דרכי החסידות ב[[גשמיות]] וברוחניות}}. ואכן בני המשפחה עלו לארץ והרב כץ נכנס ללמוד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]], במחיצת המשפיעים המפורסמים ר' [[שלמה חיים קסלמן]], ור' [[חיים שאול ברוק]].