אליעזר זוסיא פרטיגול: הבדלים בין גרסאות בדף

כשהתמנה לרב כבר היה הרב פרטיגול בקיא ב[[ש"ס]] וב[[שולחן ערוך]] והוסמך על ידי גדולי הרבנים בתקופתו{{הערת שוליים|בין המסמיכים; רבי חיים מרדכי רולר, אב"ד ניאמץ בעל "באר [[מים]] חיים". רבי יהודה לייב צירלסון מקישינוב ועוד.}}. בשנת [[תרע"ח]] כתב עליו ר' בצלאל זאב שפרן מבאקוי: {{ציטוטון|האברך הרב המופלג בתורה ואוצרו יראה טהורה, ענוותן ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו, שייף עייל ושייף נפק וגריס באורייתא תדירא, משנתו סדורה, כל מן דין סמוכו לנא, הולך תמים, מוסמך בסמיכות חכמים, מורנו הרב אליעזר זוסיא נרו-יאיר}}. בתקופת כהונתו כרב בסקולן היה נואם ומלהיב את קהילתו ללימוד תורה וליראת השם. כדי להקל על בני קהילתו להתמצא בהלכות שבת, כתב קונטרס שמסכם את הלכות שבת ב[[עברית]] וב[[אידיש]]. הקים גם תלמוד תורה עבור ילדי העיר, דאג ל[[כשרות]] האוכל בחנויות שבעירו ונלחם נגד דעות כפרניות שהחלו להתפשט באותה תקופה. בשנת [[תרצ"ה]], לאחר עשרים שנות רבנות בסקולן, יעץ לו ה[[אדמו"ר]] מ[[סדיגורה]], רבי [[מרדכי שלום יוסף]], לעבור לעיר צ'רנוביץ ב[[אוקראינה]], שם הוכתר כ[[רב]] העיר וכנשיא [[אגודת ישראל]].

בתקופת [[מלחמת העולם השניה]] סבל [[יסורים]] רבים וכמה פעמים ניצל ממוות. אחרי המלחמה פעל ב[[מסירות נפש]] להצלת יהודים ובעיקר ילדים יתומים. ביתו הפך למרכז הצלה לילדים גלמודים שחלקם אף נרשמו במסמכים הרשמיים כילדיו הביולוגיים. כשהמצב בצ'רנוביץ הורע ונשקפה סכנה מרדיפות הבולשביקים, הבריח את היתומים לעיר בוקרשט ב[[רומניה]] ודאג שיסדרו להם שם את כל צרכיהם ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]. הרב פרטיגול נרדף גם הוא על ידי ה[[קומניסטים]] ב[[רומניה]], בשל פעילותו הציבורית והם אסרו ועינו אותו. כאשר שוחרר החל לפעול בחשאי להצלת ילדיו המאומצים מרומניה, אך בעקבות כליאתו בשנית ב[[א' בניסן]] שנת [[תשי"ט]] יחד עם בנו ר' ישראל אברהם פרטיגול (האדמו"ר הנוכחי), הופסקה הפעילות. הם ישבו בנפרד חמשה חדשים בכלא ובצינוק וסבלו [[יסורים]] קשים. ב[[יום שישי]] ערב [[שבת קודש]] 'נחמו' שנת [[תשי"ט]] הם שוחררו{{הערת שוליים|היה זה כשר' אליעזר זוסיא היה באמירת "הודו" שב[[תפילת המנחה]] של ערב שבת. כשאחז במילים "יוציאם מחושך וצלמות", נפתחה הדלת והוא התבשר על שחרורו.}}, אך מאחר שלא רצו לחלל שבת הושארו בכלא עוד כמה ימים.

כשהרב פורטיגול נאסר ברומניה, החסיד השליח הרב זלמן אבלסקי, דיווח על כך לרבי ו[[הרבי]] פעל למען הצלתו. הוא שלח את הרב [[אליעזר סילבר]] לוושינגטון כדי לדאוג לשחרורו{{הערת שוליים|ראה באריכות בספר [[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]] חלק ג' בערך על הרב [[חיים סילבר]].}}. תחילה סירב הרב סילבר באומרו שרבים ניסו ולא הצליחו{{הערת שוליים|הארוגנים: אגודת הרבנים, אגודת ישראל ועוד.}} אך בפועל הוא נענה לבקשת הרבי ודרך פלא פגש פקיד שהכיר ממקום מגוריו. הלה כתב לממונים עליו שידאגו לשחרר את האדמו"ר מסקולן שכלו ברומניה. השגרירות ב[[ארצות הברית]] שלחה מכתב רשמי לרומניה והיה זה באותו עיתוי שממשלת רומניה ביקשה לשלוח שגריר רומני חדש לארצות הברית. ממשלת רומניה ראתה את בקשת השחרור כתנאי לאישור השגריר החדש והורתה לשחרר את האדמו"ר{{הערת שוליים|מופיע ברשימותיו של הרב [[חנניה יוסף אייזנבך]], "לכבוד התורה" ([[בני ברק]] [[תשס"ה]]) ע' 321.}}.

כשיצא מרומניה קבע את מושבו בשכונת [[קראון הייטס]] בסמיכות ל[[מרכז חב"ד העולמי - 770]]. בהמשך קנה בית ליד בית מדרשו והרבי בירכו על כך{{הערת שוליים|שם=בית|1=[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'תקס"ו מיום [[י' בשבט]] שנת [[תשכ"א]] - [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15947&hilite=9f3695d7-608f-4cd8-8dd9-5da4a1ae1951&st=%D7%9E%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A2%D7%9F&pgnum=152 חלק כ' עמ' קל"ט].}}.

הרבי סייע גם לו כספית לצרכיו האישיים והורה לו שלא יחלק זאת לצדקה, כפי דרכו. הרב פורטיגל היה מבקר רבות ב-770 ואף משתתף ב[[התוועדות|התוועדויותיו]] של הרבי כשהוא עומד על רגליו. היה ב[[יחידות]] אצל הרבי ביום [[י"ב בחשון]] [[תשכ"ה]], [[כ"ו באב]] [[תשל"ב]], ב[[כ"ג בסיון]] ו[[כ' בשבט]] בשנת [[תשל"ד]]{{הערת שוליים|ב[[יחידות]] זו נכח גם אחד מחסידיו שרשם את תוכן השיחה: האדמו"ר מסקולען: יש כל כך הרבה צרות, של הפרט ושל הכלל, והמצב בארצנו הקדושה. צריכים ישועות ונחמות. הרבי: והצרה הכי גדולה שכינתא בגלותא. קרוב לאלפיים שנה ה[[שכינה]] בגלות ועם ישראל בגלות, עד מתי?! האדמו"ר מסקולען: הרי הרבי צדיק הדור, וצדיק גוזר ו[[הקב"ה]] מקיים. הרבי: מה שאני חושב ועושה [[הקב"ה]] יודע. אולי תפסקו אתם שמשיח צריך לבוא! האדמו"ר מסקולען: שיבוא המשיח, ויהיה סוף לכל הצרות, של הפרט ושל הכלל. הרבי: הצרות צריכות להפסק מיד, גם אם נגזר עלינו להיות עוד רגע אחד בגלות. אנו אומרים בתפילה "שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך", מהו כפל הלשון? אלא כשיהודים לא טוב להם, כשיש צרות, הם מבקשים שמשיח יבוא. אבל לא זוהי הסיבה האמיתית שאנו צריכים משיח. אנחנו צריכים משיח כי שכינתא בגלותא. ולכן מבקשים שיהיה קודם "שבענו מטובך", שלכל יהודי יהיה הטוב האמיתי מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ואז הוא לא יבקש משיח בגלל הצרות שלו אלא בגלל השכינתא בגלותא. וזהו שלאחר שיהיה "שבענו מטובך", אזי כשמשיח יבוא יהיה "שמחנו בישועתך", השמחה תהיה לא בגלל שנפטרנו מהצרות שלנו (כי מהצרות כבר נפטרנו קודם) אלא בישועתך, בגלל הישועה של [[הקב"ה]] כביכול, שנוושע ממצב של שכינתא בגלותא. אבל בין כך ובין כך שמשיח יבוא. אנחנו מוותרים כבר מה יהיה רגע קודם ומה רגע אחרי כן. שלצרות לא יהיה תירוץ לחכות עד שמשיח יבוא, ושלמשיח לא יהיה תירוץ כביכול לחכות עד שיפטרו מהצרות. זה יכול להיות בשעתא חדא ובסמיכות ממש, והעיקר שיהיה רגע אחד קודם! האדמו"ר מסקולען: יהודים גם כשהלכו לכבשן האש באושוויץ שרו "אני מאמין בביאת המשיח", והם הרי בודאי לא חשבו על עצמם, על הצרות שלהם, הם הרי כבר היו בדרך לעולם שכולו טוב, במעלת קדושים וגבורים וטהורים שאין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתם, וכששרו בלהט האמונה "אני מאמין", היו בדרגה האמיתית של הציפיה והאמונה במשיח, כפי שהרבי אמר, לא בגלל הצרות שלהם אלא כדי שיבוא כבר הסוף לגלות. הרבי: כן, ואתם שזכיתם להציל כל כך הרבה ילדי ישראל מהימים ההם, אוד מוצל מאש, יש לכם כוח במרומים לפעול שיבוא כבר המשיח. האדמו"ר מסקולען: מי אנו ומה אנו לעומת הרבי. הרבי: זו [[ענווה]] שלא במקומה, על כל פנים אני אעשה מה שתלוי בי ואתם תעשו מה שתלוי בכם. האדמו"ר מסקולען: העיקר שיבוא משיח במהרה בימינו ממש, וכפי שהרבי אמר "רגע אחד קודם". הרבי: אמן ואמן.}}. בזמן ה[[יחידות]] היה הרב פרטיגול עומד, למרות בקשותיו של הרבי שישב, נמנע מכך משום כבודו של הרבי{{הערת שוליים|חסידי חב"ד נהגו שלא לשבת ב[[יחידות]] למרות הצעותיו של הרבי.}}. יחידויותיו עם הרבי היו ארוכות במיוחד, חלקם אף מתועדות ביומני הבחורים שלמדו ב-[[770]] באותה תקופה{{הערת שוליים|מיומן של בחור ב-[[770]] מיום [[י"ב בחשון]] [[תשכ"ה]]: "יושב אני עכשיו בבית המדרש מול חדר קודש הקדשים, השעה היא 12:15 אחר חצות לילה, ואצל הרבי יושב כבר זה כשעה וחצי האדמו"ר מסקולען.. בתור אחריו מחכים הרבה להכנס"}} וכן בתחלת שנת [[תשל"ה]].

פעם אמר הרב פרטיגול לרבי: {{ציטוטון|שנינו משקרים את העולם, אני עם הז'ופיצע והשטריימל (שמשווה לו מראה של [[צדיק]]) והרבי מליובאוויטש עם הקנייטש (שנראה כמו אדם פשוט).}} הרב פרטיגול גם היה מתכתב בקביעות עם הרבי. כאשר תקופה מסויימת לא התקבל ממנו מכתב, כתב לו הרבי: "לאחר הפסק הכי ארוך"{{הערת שוליים|שם=בית}}.

בשנת [[תשי"ט]] פנה הרבי אל ה[[שליח]] הראשי ל[[צרפת]], הרב [[בנימין גורודצקי]] וביקשו שיעזור לרב פרטיגול עם קשרים עם ארגון הג'וינט, לפעול למען שחרור יהודים בבתי סוהר ברומניה. פעילותם המשותפת של הרב פרטיגול עם הרב גורודצדקי הביאו לשחרור של יותר מאלפיים יהודים מהכלא{{הערת שוליים|ב"ספר הזכרון" של הרב גורודצקי, בפרק י"ט, הוא מתאר בפרוטרוט את עבודת ההצלה של יהודים מרומניה. עוד על מעורבותו של [[הרבי]] בהצלחת יהודי רומניה, ראה [[צדיק למלך]] כרך ו' ע' 102-104.}}. בשנת [[תשכ"ה]] הגיע הרב פרטיגול לנחם את הרבי על פטירת אמו, מרת [[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|חנה שניאורסון]]. הרבי שאל אותו האם מותר לאבל לטבול לפני [[תפילת מנחה]] בערב [[יום כיפור]]. הרב פרטיגול בענוותנותו שתק ולא ענה. ב[[חודש אייר]] שנת [[תש"ל]] תכנן הרב פורטיגול לעבור לגור ב[[ארץ ישראל]] ליד [[נחלת הר חב"ד]] ב[[קרית מלאכי]]{{הערת שוליים|מדיווח של ר' [[אפרים וולף]] לרבי מיום [[ט"ו באייר]] [[תש"ל]].}} אך תוכניתו לא יצאה אל הפועל.

בתקופה שהאפריקאים החלו להתיישב בשכונת [[קראון הייטס]] הייתה הדעה של הרבי שאין לעזוב את השכונה ולהזניח בתי כנסת. הרב פרטיגול היה מהאדמו"רים החסידיים הבודדים שלא עזבו{{הערת שוליים|התייחסות מהרבי לכך ניתן לראות במכתבו מיום [[ז' באדר]] שנת [[תשל"ה]] להנהלת ה"כולל להוראה מעשית" בקראון הייטס, שהייתה בנשיאות הרב פריטגול.}}. כאשר אמר לרבי שחסידיו לוחצים עליו שיעזוב, אמר לו הרבי: "הם צריכים לבוא אליך ולא אתה אליהם". גם לאחר הרבה שנים כשכבר לא היה לו מנין חסידים בשכונה, לא עזב והיה בא להתפלל בבית המדרש ב-770. רק בזקנותו כשכבר לא היה בריא ולא היתה ברירה אחרת, עבר מהשכונה בכאב לב. פעם אחת כשהתפלל [[שחרית]] במנין של הרבי, הורה הרבי בשקט לתת לו את עליית שלישי (שרגילים ליתן לרבי). כשנודע לו על כך הפסיק להתפלל במנין של הרבי והיה מתפלל במניינים צדדיים.