אברהם פרשן: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''אברהם פרשן''' (פרושנובסקי) נולד ביום [[כ"ב בתמוז]] [[תר"ע]] בעיר [[לודז']] שב[[פולין]], לאביו הרב החסיד ר' דוד, שהיה מנכבדי חסידי סוכטשוב, ולאמו מרת מיכלא בריינדל (לבית ברגר) שהיתה דור ה-14 ל[[מהר"ל]] מפראג.  

ידענותו וחריפותו בתורה, ובקיאותו בספרי החסידות, הקנו לו שם של תלמיד חכם. אך בחר להתפרנס מיגיע כפיו.  

שנותיו הראשונות בארץ הקודש עברו עליו בסבל רב מייסורי ארץ ישראל. למרות זאת צהלתו היתה תמיד על פניו.  

מטרתם היתה רצויה בעיני גדולי התורה בארץ ישראל, והם קיבלו מהם תמיכה. בין התומכים היה רבה של [[ירושלים]] הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי, הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש ויידנפלד, כמו גם הגאון הרב אברהם ישעיהו קרליץ מבני ברק. במסגרת פעילותו בפאג"י, נלחם הרב פרשן יחד עם חבריו למען קדשי ישראל. אידאולוגית נקטה פאג"י גישה יותר לעומתית כלפי המנהיגות הציונית מאשר אגודת ישראל, ולאידך עסקה יותר בעשיה בשטח למען הפרט. שיכון פאג"י בירושלים, שהרב פרשן היה מבוניו, מהווה עד היום עדות לפועלה החלוצי של תנועה זו למען הכלל והפרט.

על אף חילוקי הדעות של פאג"י עם כמה מראשי החסידויות העומדים בראש אגודת ישראל, הרב פרשן עמד בקשר קרוב עם כל גדולי ישראל ב[[ארץ הקודש]], וביניהם עם האדמורי"ם מלעלוב, בעלז, [[גור]] ואדמו"רי בית רוזין שקירבוהו מאוד. כמו כן עמד בקשר עם הגאון מטשעבין וגדולי רבני ירושלים. ידידות מיוחדת היתה לו עם רבי בונים אלתר, לימים האדמו"ר "לב שמחה" מ[[גור]].  

כשחזר [[ארץ הקודש|ארצה]] רצה להביע תודתו לבורא עולם על הצלתו המופלאה. באותם ימים נודע לו באמצעות ידידו הרב יוסף אליהו דייטש, כי בבית הצדיק רבי [[משה מרדכי בידרמן]] מלעלוב סובלים מחרפת רעב. הוא החליט אפוא לתמוך במשפחת האדמו"ר מלעלוב ודאג לרווחתם. בד בבד נוצר קשר מיוחד בינו לבין רבי משה מרדכי, לימים נישאה בתו לבן האדמו"ר, רבי דוד בידרמן.

בתקופת מלחמת השחרור עסק הרב פרשן במסירות רבה למען הזולת. בעת המצור על [[ירושלים]], כאשר שרר מחסור חמור ב[[מזון]] ונפט להדלקת התנורים, רבים מהניסיונות להבריח [[מזון]] וציוד מערי השפלה, עלו בנפש והחיילים הערבים ירו ברכבים שניסו להתגנב לירושלים. הרב פרשן לא נרתע, וביחד עם מתנדבים נוספים אשר ארגן נסע בדרכים עקלקלות והבריח לעיר הנצורה מוצרי [[מזון]] בסיסיים, וכן גם תרופות ונפט. בימים ההם גם אירע שהמשוריינית בה נסע נוקבה בכדורי האוייב ובנס לא נפצע.

בשנות הראשית של המדינה, אירע ובנו ר' דב פרשן, שפעל במסגרת ארגון דתי-קנאי, נטל חלק באירוע למען קודשי ישראל שגרם למאסרו יחד עם הרב מרדכי אליהו, (לימים הראשון לציון), והמשטרה מנעה פגישת עורך דין עם העצורים. הרב פרשן הבין כי עליו לפעול בצורה שונה, הוא יצר אפוא מהומה רבתי ברחובה של עיר בתואנה כלשהי, והחל לזרוק כסאות לכל עבר בבית קפה בסמיכות לבית המעצר. עד מהרה הגיעו למקום שוטרים שעצרוהו. הוא נלקח אחר כבוד לבית מעצר בו נכלא גם בנו, וכפי שתיאר לעצמו הצליח להפגש עם הבן ויכל לעדכנו בדבר הוראות עורך הדין...

==בצל האור בליובאוויטש==  

עם הגיעו לקנדה החל לחפש לו מורה דרך רוחני ועבר בבתיהם של גדולי ישראל שהתגוררו ב[[ארצות הברית]]. הוא הגיע לחצרות האדמורי"ם וביקש לתהות מקרוב על מהות החסידות והעומד בראשה.  

לבסוף הגיע גם ל-[[‏770]] בלוויית ידידו הרב מאיר מינקאוויטש איתו נפגש לראשונה בעת פציעתו במינכן. הוא שהה במשך ה[[שבת]] בבית חיינו, השתתף ב[[התוועדות]] ונכנס למחרת ל[[יחידות]] והבין כי מצא את מקומו. לימים יסביר כי בביקור ראשון זה הרגיש כי זה ה[[רבי]] שלו, והבין ש[[הרבי]] הינו מנהיג כלל ישראל הפועל באמת ובמסירות למען היהדות כולה. שם בחצר הרבי גם פגש שוב בידידו רבי אוריאל צימר ממייסדי פאג"י.

הוא זכה לקבל הוראות רבות מהרבי בענייני עסקיו בנדל"ן. בתחילה קנה שטחים גדולים קרוב לטורונטו, בסוברו כי העיר צפויה להתרחב וערך השטחים הללו יעלה, וכך אכן היה. אולם כשהתעסק בנדל"ן ביוסטון, כתב לו הרבי את דברי חז"ל "הרוצה לאבד ממונו ישכור פועלים ואל ישב עמהם". הכוונה היתה כי מכיון שהוא גר הרחק מיוסטון ולא יוכל לפקח על עסקיו, הרי הוא צפוי להפסדים. עד מהרה אכן נוכח לדעת כי כך פני הדברים והשתדל לצאת מהעיסקה בהקדם האפשרי ולעזוב את המקום.

==בונה מוסדות חב"ד בכל אתר==  

על תרומותיו הנדיבות של הרב פרשן, התבטא [[הרבי]] (לרב [[שניאור זלמן גוראריה]]) כי ממנו יוכלו [[אנ"ש]] ללמוד איך נותנים צדקה.  

הרב פרשן תרם בעין יפה למוסדות, ארגונים ולאנשים פרטיים. הוא גם תרם בניינים שעלותם הסתכמה בהון רב לפי ערך הימים ההם, מתוך חפץ לב לגרום נחת רוח לרבי. בעיקר יזכר כהמשקיע שנרתם להקמת שיכון חב"ד בלוד לפי בקשת הרבי, למרות שעסקית לא נראה סיכוי שהדבר יהיה כדאי. כאשר שליש המימון לבניית השיכון הגיע ממזכירות הרבי, שליש מקופת ישיבות חב"ד בארה"ק ושליש מכספי הרב פרשן. כמו כן פעל רבות בהוראת הרבי לגאולת בניינים בשכונת קראון הייטס.

הרב פרשן תרם למוסדות חבד רבים במדינות שונות. ובמיוחד היה נרגש להשתתף בהקמת מוסדות ע"ש הורי הרבי. לכששמע על חפץ הרבי בכך, פדה והקדיש את הבית הסמוך לבית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה בירושלים. זאת כשהוא נותן לבעלי המקום בתמורה את ביתו שלו שרכש בעיר העתיקה במיקום יקר יותר. כן תרם את השטח ובנה את [[בית הכנסת]] "בית חנה" בשכונת סנהדריה בירושלים. תרם את בנין [[מכון חנה]] מוסד לחוזרות בתשובה ע"ש אם הרבי בקראון הייטס. מימן את "ספריית [[לוי יצחק]]" ע"ש אבי הרבי, בקראון הייטס. תרם להקמת "בית ליובאוויטש" ב[[פריז]], בית חב"ד הראשון בעיר זו. העניק לרבי את [[טנק מבצעים]] הראשון בניו-יורק. כמו כן תרם למוסדות חב"ד בטורונטו, [[קליפורניה]], ל[[כולל חב"ד]] ולעמותת כפר חב"ד. הוא אף תרם את בניין הפנימיה של ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] עליה כתוב עד היום "בית פרשן", ועוד.  

בשנים האחרונות נהג להעניק לרבי מתנה מיוחדת ליום הולדתו ב[[י"א ניסן]], בנוסף לתרומה כסכום שנותיו של הרבי כפול אלף דולר, סכום שנחשב נכבד בימים ההם. בשנת תשל"ז (1977) בהתוועדות י"א ניסן הגיש לרבי קיבוץ כל ההנחות הבלתי מוגהות משיחות הרבי כתשתית ליוזמה ראשונית להדפיס גם שיחות אלו כסט. הרב פרשן יזם את זכות קניית העליה "מפטיר" ב[[770]], ומדי שנה היה קונה עליה זו עבור הרבי למשך כל השנה.

מדי הגיעו לחצרות הקודש היה מקבל בבית נכדתו מרת מיכלא בריינדל בלעסופסקי ע"ה, מנהלי מוסדות וקהל נזקקים ותומך בהם ביד רחבה.  כן היה שמור בליבו מקום מיוחד לעניי ירושלים בהם תמך, במיוחד בהגיעו לעיה"ק.

הרב פרשן זכה לבצע שליחויות רבות בהוראת הרבי, מרביתן עלומות. בין השאר היה לעיתים איש קשר בין הרבי לאדמורי"ם וראשי ישיבות ידועים, (כגון הרב יצחק יעקב ווייס גאב"ד העדה החרדית בירושלים, הרב יעקב קמינצקי ראש ישיבת תורה ודעת, ועוד) ובמיוחד העביר מסרים מהרבי עם בית [[גור]] עימם היה מקורב ביותר, והוא אשר הביא לראשונה את רבי יעקב אלתר האדמו"ר מ[[גור]] לרבי. כמו כן הביא עוד רבנים ואישי ציבור שונים לרבי. הרבי שלח דרכו מסרים גם לאישים שאינם רבניים, ומדי פעם זכה להנחיות פעולה בהזדמנויות שונות בעניין [[מיהו יהודי]], ובנושאים אחרים.  

בני משפחתו מספרים כי היו מקרים בהם נשלח כדי לדווח לרבי על הנעשה במקום מסויים או להשתתף ולעזור בארגון חתונה לזוג בעלי תשובה. רוב השליחויות היו ונותרו חשאיות. במסגרת השליחויות רקם גם קשרים טובים עם אישים בכירים במערכת הפוליטית בישראל.  

 

==פיזר נתן לאביונים==  

כאמור, הצטיין בהכנסת אורחים. כשבנה את ביתו בטורונטו, הוסיף קומה מרווחת ובה חדרים מיוחדים לאורחים. בכל עת התארחו בביתו אורחים קבועים מכל גווני הקשת, בהם גם אדמורי"ם, רבנים, משפיעים, עסקנים וראשי ישיבות, לצד יהודים קשיי יום, חולים ואפילו מואשמים בפשע שנחלץ לעזרתם.

ברשימת האורחים בבית משפחת פרשן ניתן היה למצוא זה לצד זה את חדב"נ [[הרש"ג]], האדמו"ר מגור (ה"לב שמחה"), הרב [[אפרים וולף]], הרב מנחם פרוש, ד"ר יוסף בורג, מרת רות בלוי, רבי [[אברהם מאיור]], ה[[משפיע]] ר' [[מענדל פוטרפס]], ר' [[אליעזר ננס]], הרב [[יששכר דוב גורביץ| בערל גורעוויטש]] מצרפת, ר'מוטל קוזלינר, ועוד רבים וטובים. לצד אלו היה גם דניאל, בחור צעיר ש'התארח' במשך שנים רבות בביתו והפך לדייר קבע, ומדי זמן שהו בביתו עוד מקרים מיוחדים לתקופות ארוכות.  

הרב פרשן לא רק פתח בפניהם את ביתו, אלא הוא ורעייתו דאגו באופן אישי לטובת האורחים. הוא נהג לטרוח ולהגיש בעצמו אוכל לסועדים, ולעיתים ישב לאכול עימם אף שהיה שבע כדי שלא יתביישו לאכול ועל מנת לעורר בהם תיאבון . מלבד האירוח והסכומים הנאים שנתן לכל אורח, פעל לעזור למשולחים לאסוף כסף גם מתורמים אחרים ואף סידר עבורם את המסמכים הנדרשים לפטור ממס.

 

הרבה לנסוע אל הרבי כמעט בכל חג ומועד חסידי שהדבר התאפשר, ולפעמים אף בסתם יום של חול. פעמיים בשנה נהג לעלות לארה"ק לתקופת היארצייט של הוריו. היה חותם על ספריו "אפ"ר מירושלים" (ראשי תיבות: אברהם פרשן). משך שנים ערך לו לוח חצאי צומות שנתי כדי לחשב צומותיו עליהם הקפיד. נהג לרכוש בהמה שלמה שנשחטה בהידור עבורו ע"י שוחט חסידי (הרב מנחם מענדל אהרונוב) ולהקפיא חלקיה וממנה הסתפקו בביתו. נהג לבשל תבשילי כל חג הפסח לפני כניסת החג. היה מוקיר ודחיל דרבנן מאד, והצטיין במיוחד בכיבוד הורים.

לכשנחלה כתב הרבי לרופאו כי הוא מודה לו על הטיפול המסור ב"ידידנו המשותף והמיוחד אשר מנהל את חייו על פי העיקרון התורני של ואהבת לרעך כמוך". אף בתקופה קשה זו, בשנתו האחרונה, תשומת ליבו התמקדה בשאיפה לגרום נחת רוח לרבי. בימים ההם אירעה [[פרשת הספרים]] אשר נלקחו מספריית אגודת חב"ד, לכשנוכח הרב פרשן לדעת על הצער הרב שהדבר גורם לרבי, ניסה ממיטת חוליו להשתדל בגאולת ספרים אלו. לכשהצליח בפרט מסויים, דיווח על כך לרבי תוך שהוא כותב כי הוא מנסה לסייע בעניין לפחות באצבע קטנה, ועל כך כתב לו הרבי “באצבע קטנה?! הרי עושה הנ"ל בכל לבבך וגורם נחת רוח באין ערוך מאצבע קטנה. אזכיר עה"צ". ניתן לומר כי מענה זה משקף-מסכם את מסכת התמסרותו לרבי.

ב[[י"א באייר]] [[תשמ"ו]] (1986) נפטר הרב פרשן והוא בן שבעים וחמש. בלווייתו השתתף קהל גדול של ידידים ומעריצים מכל רחבי [[ארצות הברית]] וקנדה, בהם רבנים, ראשי ישיבות ושלוחי הרבי. לפי בקשתו הוטס ארונו לארץ הקודש, הלווייתו עברה ליד ישיבת "תומכי תמימים" בלוד שהמנוח סייע לבניינה ואחזקתה.  

לאחר מכן המשיכה הלווייה לבית הכנסת "בית חנה" בשכונת סנהדריה בירושלים, אותו הקים ובנה מהונו מן המסד עד הטפחות. קברו נכרה בחלקה שרכש בהר המנוחות סמוך לקבר ידידו הרב [[אליהו כי טוב]]. את חלקת הקבר קנה מיד לאחר פטירת הרב כי-טוב, עשר שנים קודם לכן.