|
|
| שורה 13: |
שורה 13: |
|
| |
|
| מסיבה זו נמשלה תורה שעל פה ל"אשה" וכאמור בפסוק כתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי התורה שבעל פה היא "אשת חיל" המולידה ומעמדת חיילות הרבה, שהרי ההלכות נמשלו לחיילות כאמור בפסוק ב[[שיר השירים]] "ועלמות אין מספר", ועל כך נאמר בתיקוני הזוהר - "אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא" וכולן הן בחינה גילוי [[רצון העליון]] ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב{{הערת שוליים|[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}}. | | מסיבה זו נמשלה תורה שעל פה ל"אשה" וכאמור בפסוק כתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי התורה שבעל פה היא "אשת חיל" המולידה ומעמדת חיילות הרבה, שהרי ההלכות נמשלו לחיילות כאמור בפסוק ב[[שיר השירים]] "ועלמות אין מספר", ועל כך נאמר בתיקוני הזוהר - "אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא" וכולן הן בחינה גילוי [[רצון העליון]] ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב{{הערת שוליים|[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}}. |
| == ספרי הלכות בעקבות התושב"ע==
| |
|
| |
|
| ספרות השו"ת הגיעה בימיו של ר' יוסף קארו לממדים עצומים, שנדרשו לה בקיאות וחריפות בלתי רגילים כדי לברור מתוכה את המקורות המתאימים להכרעת הדין בנושאים המגוונים. ר' יוסף קארו ע"י ספריו עשה את הדרך לפשוטה וקלה יותר. ספריו טבעו חותמם על כל גדולי הפוסקים והמשיבים שבאו אחריו. אך למעמד מיוחד, כסמכות עליונה במסורת התושב"ע, זכה ספרו ה"שולחן ערוך".
| |
|
| |
| בפולין, הוסיף ל"שלחן ערוך" הערות והגהות, ר' משה איסרליש גדול רבני פולין, כדי להתאימו למנהגיהם ופסקיהם של גדולי אשכנז ופולין. ובמצרים הוסיף הגהות ר' יעקב קאסטרו בשביל יהודי מצרים. וכך נתקבל ה"שולחן ערוך" כספר הלכה למעשה בכל אתר ואתר. ומכאן ואילך כל ספרי ההלכה התייחסו אל ה"שולחן ערוך" ונספחיו ע"פ ארבעת טוריו, חלקיו, סימניו וסעיפיו. הפוסקים והמשיבים נשאו ונתנו בהלכותיו, השיגו עליו, השלימו אותו, חלקו עליו וכיו"ב. באופן שספריהם ההלכתיים של גדולי הפוסקים אחריו נתקבלו כנושאי כליו של ה"שולחן ערוך", והמפורסמים שבהם נדפסו יחד עם הטקסט של השולחן ערוך. כגון: '''"ספר מאירת עיניים"''' לר' יהושע פאלק, '''"טורי זהב"''' לר' דוד שמואל הלוי, '''ספר הש"ך''' לר' שבתי הכהן, '''"המגן אברהם"''' לר' אברהם נומבינר. '''"חלקת מחוקק"''' לר' משה מלימא. '''"פרי חדש"''' לר' חזקיה די סילוא מירושלים, '''"באר גולה"''' לר' משה צבי ריבקאש ו'''"כרתי ופלתי"''' לר' יונתן אייבשיץ.
| |
|
| |
|
| |
| בתקופת האחרונים נצטברה השפעה עצומה בספרות השו"ת . ופוסקים הידועים כמשיבים וחברו ספרי שו"ת זכו לסמכות הלכתית על פני קהילות קרובות ורחוקות. ספרי שו"ת ידועים בישיבות ונעשו כספרי יסוד לקבלת סמכות להוראה ולדין. באופן שכל מי שנדרש לפסוק הלכה נזקק להתמצא במבוך המיוחד של המו"מ ההלכתי של השו"ת, שהוא כעין צירוף וזיקוק של מקורות הלכתיים מן הש"ס מן הפוסקים ומספרות השו"ת בכור היתוך אחד. נדרשו לכך בקיאות בש"ס, כוח אנליטי, יכולת הפשטה, וכושר מיוחד של דמיון לצרף עניינים מתחומי הלכה שונים ונפרדים זה מזה. לפיכך היו הרבנים-פוסקים בדרך כלל בעלי הכשרונות הגדולים, והם זכו למעמד סמכותי חשוב בקהילותיהם.
| |
|
| |
| מסורת התושב"ע בתקופת האחרונים שזורה במסורת רחבה של ספרי מנהגים, ספרי קבלה, פרשנות המקרא, קובצי אגדות, ובעיקר ספרי מוסר ודרשות.
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| לספרי דרשות ולספרות הדרשות בכללה מקום מכריע בהפצת מסורת התושב"ע בין ההמונים, בהשפעה על הנהגות של חסידות ופרישות, בעצוב דמותם המוסרית של יחידים ורבים, ובהתלהבות הצבור היהודי לקיום מצוות ולעזרה הדדית. בספרות הדרשות בא לידי ביטוי בולט ייחודם של קהילות ומרכזי תורה . החכמים הספרדיים נטו בדרשותיהם לחקר עקרי האמונה, לחקירות הלשון, לביאורי כתובים, לרעיונות מוסריים וכד' הם הקפידו על לשון רהוטה על סגנון ועל תכנית הדרשה. הרבנים האשכנזיים עשו את דרשותיהם חומר למו"מ ופלפול של הלכה, באמצעותם הפיצו סוגיות תלמודיות, חידודים ופלפולים של בתי המדרש, ובעיקר דינים והלכות הנדרשים לכל אדם ולכל עת. גדולי החסידות עוררו ע"י דרשותיהם התלהבות ושמחה, והרבו לשבץ בהם ספורים ומשלים והרבה מן המקורות והמושגים של הקבלה. באיטליה הבליעו דרשנים רעיונות פילוסופיים וחידושי מדע.
| |
|
| |
| ברם, בכל ספרות הדרשות לא נמצאו ספרים שזכו למעמד מיוחד במסורת התושב"ע ושנתקבלו על כלל ישראל בדומה לתלמוד הבבלי, לספרי האגדה של מדרש הרבות, לספרי הפוסקים הגדולים לפרוש רש"י לתורה וכיו"ב. לעומתם, זכו כמה מספרי המוסר להתפשט בקרב צבור גדול, ולקנות אחיזה חזקה בעם . אבל גם הם לא חרגו מגבולות אזורים מסוימים, ובקרב צבור זה או אחר.
| |
|
| |
|
| {{הערות שוליים}} | | {{הערות שוליים}} |