מאיר גורקוב: הבדלים בין גרסאות בדף

===רדיפות===

ב[[חודש תשרי]] [[תרצ"ט]] הגיע לעיר חרקוב [[מוסר]] ידוע בשם דוד איצ'ה מ[[באברויסק]] שבעברו היה [[תמים]] ולמד ב[[ישיבות תומכי תמימים]]. דוד איטשע הגיע לעיר מחופש ב[[לבוש חסידי]] בהגיעו אל [[בית הכנסת]] פגש [[אברך]] אחד מאנש שלא הצטיין בעודף שכלו ושאל אותו איפה יש מקום ללון האברך שלא הבין עם מי יש לו עסק ראה זכות לעזור לאברך בוגר [[תומכי תמימים]] ולקחו לביתו של ר מאיר, בדרך הצליח המוסר להשיג פרטיהם של כל החסידים. וגם התארח בבית כמה מהחסידים שלא חשדו ביניהם הרב [[אברהם ברוך פבזנר]] והרב [[נחום יצחק פינסון]]. [[ח' אדר]] היתה אסיפה חשאית שבאו הנוכחים לידי החלטה להקים [[ישיבה]] אחר [[פסח]] -היוזם הוא ר' מאיר...

במשך החורף לא ישנו בביתם בלילות. כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של המוסר ב[[שבת קודש]] לפני [[מנחה]] ביקרו הרשעים בביתיהם של כמה חסידים ביניהם ר' מאיר. ר' מאיר היה ישן בבית של ר' [[ישראל יהודה לוין]] שהתחתן עם בת ר' מאיר מרת איטה דבורה אולם במוצאי [[שושן פורים]] אחר [[התוועדות]] החסידים סמכו על כך שבלילה מתחיל יום חג ב[[רוסיה]]{{הערה|חג ה-8 במרץ - יום האישה}} ולכן העריכו שבמהלך החג לא יערכו מעצרים וגם קיוו כי זכות חג ה[[פורים]] יגן עליהם. אך כאשר כלה החג התברר שהמשטרה עצרה חמשה חסידים, שלושת החסידים אצלם ביקר המוסר, הרב [[צמח גורביץ]] והרב [[שמואל כצמן]]. האחרון הצליח להשתחרר בעקבות קשריו{{הערה|קיים אי וודאות אם הם נשלחו ל[[קייב]] או שהו ב[[חרקוב]] אבל מהמסמכים נראה ששהו בקייב ב[[פסח]] ואכלו רק [[סוכר]] וכו'.}}. לאחר חקירות ארוכות ומתישות נגזר על ארבעה חסידים תמימים וישרים להישלח לגלות, אותה הצליחו לשרוד רק הרב גורקוב והרב גורביץ.  

כאמור לעיל ר' מאיר רצה לעשות ישיבה לפיכך נאשם{{הערה|מתוך התיק}} 1) בניהול תעמולה לאומנית אנטי סובטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי. 2) חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני. 3) גיוס כספים בקרב האוכלסייה היהודית לצרכי פעילות אנטי מהפכנית{{הערה|על פי מסמכים החסידים הופללו על ידי המוסר הנ"ל.}}.

את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטייפניאק מחוז קרגנדה (לא רחוק מאקמלינסק) אשר במדינת קזקסטן. בתחלה היתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופש. במשך זמן זה פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר חרקוב נכבשה על ידם, וכל ה'[[תמימים]]' שהיו שם עברו ל[[סמרקנד]].

גם ר' מאיר המשיך לשם את דרכו - לאחר שיצא לחופשי בקיץ תש"ד{{הערה| [[זכרונותי]]}}. שם התמסר כולו לחינוך הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם לתורה ומצוותיה.