1,616
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "==צילום דפוס התניא==" ב־"") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק כ"א''' | '''פרק כ"א - העולמות אינם מציאות נפרדת''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
ב[[תניא - פרק כ'|פרק הקודם]] | התבאר ב[[תניא - פרק כ'|פרק הקודם]], שמאחר ולעומת הבורא אין לבריאה שום חשיבות הוא יחיד אחרי הבריאה כמו לפניה. אבל לכאורה, הבריאה בפני עצמה (אם לא נשווה אותה לבורא) היא כן מציאות - וחוזרת הקושיא למקומה? | ||
מסביר הרבי על פי משל נוסף מדיבור, שלא רק שאין לבריאה חשיבות אלא שגם מציאות נפרדת אין לה. | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 9: | שורה 11: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
בפרק זה מבואר שלבריאה לא רק שאין חשיבות, אלא שאין לה גם שום מציאות: | |||
בשונה מדיבור האדם, "דבר השם" גם אחרי שנאמר (ונבראו העולמות) - אינו נפרד ח"ו (כדיבור האדם){{הערה|וכל הצמצומים הם רק לגבי הנבראים בלבד - אך לא לגבי הקב"ה, וראה הערה הבאה.}}, אלא כמציאות הדיבור בעודו כלול בשורשו שבעצם הנפש. על פי משל זה מובן, שלא רק שלעולמות אין ערך וחשיבות לגבי הבורא - אלא שאינן מציאות נפרדת כלל. | |||
אך אין זה סותר, שהרגשת הנבראים את עצמם אינה דמיון אלא אמיתית{{הערה|לביאור '''כיצד''' אין זה סתירה, ראה בספר הערכין חלק ד' עמוד צ' ואילך}}, שהרי אם הרגשת הנבראים את עצמם הייתה רק דמיון - לא היה מקום לצוות על האדם ולא לתת לו שכר ועונש. | |||
ושני המשלים{{הערה|א) שבריאת העולם היא כמילה אחת לעומת עצם הנפש ו-ב) שלא מדובר במילה אחת היוצאת מהפה בדיבור, אלא כפי שהיא עדיין כלולה במקורה ושורשה שבעצם הנפש.}} משלימים זה את זה{{הערה|כמבואר בחסידות מבוארת על התניא, חלק ג, בעיונים אות מ"ה.}}: | |||
אם היינו יודעים רק שלנבראים אין ערך - היינו חושבים שאין להם ערך לעומת הבורא, אך יש להם "מציאות" כלשהי. | |||
ואם היינו יודעים רק שאין להם מציאות - אבל אולי יש לתוכן שלהם "חשיבות" כלשהי. | |||
'''ונמצא, שהקב"ה נשאר יחיד אחרי בריאת העולמות כמו לפני שנבראו.''' | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||