ליקוטי אמרים - פרק ט"ו: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "אדה"ז" ב־"אדמו"ר הזקן")
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{תניא}}
{{תניא}}
'''פרק ט"ו''' של ספר ה[[תניא]] מבאר את שני המדרגות שיש ב[[בינוני]]: עובד אלוקים ואשר לא עבדו. עובד אלוקים הוא שעושה יותר מכפי רגילותו, ואשר לא עבדו, הוא שעושה כפי רגילותו.
'''פרק ט"ו - חובה לדעת שצריך להתייגע'''


==מבוא לפרק==
==מבוא לפרק==
לאחר שבפרקים הקודמים ביאר אדמו"ר הזקן את עבודתו של הבינוני להכניע את הנפש הבהמית, מבאר אדמו"ר הזקן בפרק זה כי יתכן שאדם מעולם לא יעבור אפילו עבירה אחת ועם כל זה מעולם לא נלחם עם [[היצר הרע]] משום שקיום המצוות לא היה מנוגד לטבעו ומעולם לא נאלץ לכבשו.
ההכנה השלישית והאחרונה לפני תחילת ביאור העבודה עצמה{{הערה|מתחיל מפרק הבא, ונמשך עד פרק כה}} היא לדעת שצריך להתייגע. אדם שיודע מראש את גודל המאמץ הנדרש לא יתיאש באמצע הדרך.


==גוף הפרק==
==גוף הפרק==
שורה 9: שורה 9:


==סיכום הפרק==
==סיכום הפרק==
הבינוני לא נמדד כלל בהצלחתו לנצח את היצר{{הערה|רק צדיק יכול למגר את ייצרו לגמרי ודבר זה לא נדרש כלל מאנשים רגילים}}. יתר על כן, אפילו אם בפועל הצליח לכבוש את היצר (ואינו נכשל בעבירה לעולם) אבל הדבר לא עלה לו במאמץ ויגיעה{{הערה|אלא בא לו בקלות מצד טבעו ורגילותו}} אינו נקרא כלל עובד אלוקים.


 
הנדרש מבינוני הוא יגיעה, ועבורו '''זו''' היא שלימות עבודתו, וידיעת דבר זה מכשירה את האדם להתמודד עם כל קושי שיעמוד בדרכו בעבודה עצמה.


==מושגים יסודיים בפרק==
==מושגים יסודיים בפרק==
1,617

עריכות