המלווה על המשכון: הבדלים בין גרסאות בדף

1. אם משכנו בשעת הלוואתו, אין ראיה שהמשכון נועד אכן לגבייה ממש, אלא הוא נועד כדי לבטח את זכויותיו של המלוה כראיה, למרות שיתכן שלא יהיה צורך בכך. אך אם משכנו שלא בשעת הלוואתו הרי זו הוכחה שהמשכון עומד לגבייה, שלולי כן, למה גבה את המשכון? לפי דעת התוספות חילוק זה אינו נוסף על חילוק המשנה, אלא פירוש בלבד. כלומר, כאשר נכתב שטר בשעת ההלוואה, אזי בוודאי המשכון לא נגבה באותה שעה שהרי השטר עצמו משמש כראיה, ולכן בוודאי המשכון נגבה שלא בשעת הלוואתו, אך העיקר הוא שעת גביית המשכון ולא כתיבת השטר. כלומר אם בסופו של דבר המשכון נגבה בשעת ההלואה למרות שנכתב שטר, אין לו דין משכון העשוי לגביה.

 

2. הגמרא מחלקת בנוסף אם הלוהו מעות, שאז הרווח כולו של הלווה ולכן המלוה נחשב לפי דעת רבי אליעזר שומר חינם, לבין הלווהו פירות ודבר העשוי להתקלקל, שבכך יש לו הנאה מכך שיש לו פסק זמן נוסף למצוא קונה ראוי לפירות, ללא חשש שיתקלקלו. ולכן הינו שומר שכר.