חיים אליעזר ביחובסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''חיים אליעזר הכהן ביחובסקי''' (בכתיב אידישי: '''ביכאָווסקי''' או '''ביחאָווסקי'''; ? – [[י"ז באב]] [[תרפ"ד]]) היה [[חסיד חב"ד]], מחסידי רבי [[יצחק דובער שניאורסון]] מ[[חסידות ליאדי|ליאדי]] ורבי [[שמריהו נח שניאורסון]] מ[[חסידות בוברויסק|בוברויסק]], [[ראש ישיבה]] ב[[קיבוץ בוברויסק]], מוציא לאור וחבר הנהלת [[כולל חב"ד]].

הרב חיים אליעזר הכהן ביחובסקי, נולד לר' דובער. נכד גיסו של אדמו"ר האמצעי. חיים אליעזר ביחובסקי היה מחסידי אדמו"ר [[המהרי"ד מליאדי]], ואחר פטירתו היה מחסידי אדמו"ר [[שמריה נח שניאורסון]] מ[[בוברויסק]].

התחתן עם בתו של ר' שמואל יהודה לייב עפשטיין, לאחר נישואיו התיישב כנראה בכלמי (שב[[פלך צ'רניגוב]]), והיה סמוך על שולחן חותנו{{הערה|על פי השערת שלום דובער לוין, '''כתבי הרח"א ביחובסקי''', תש"נ, עמוד 7.}}.

משנת תרנ"א חבר בוועד מעות [[כולל חב"ד]] ומנהל החשבונות של הכולל, תפקיד בו שימש עד סוף ימיו.

משנת תרס"ז עסק בההדרת ספרים רבים מכתביהם של אדמו"רי חב"ד. בין השנים תרע"א-תרע"ד הדפיס כתשעה ספרים (ראה להלן פסקה 'ספרים שהו"ל').

תקופה מסוימת התגורר בבוברויסק, ושימש שם כראש ישיבה בקיבוץ בוברויסק יחד עם הרב יעקב הנקין{{הערה|'''ספר זיכרון לקהילת בוברויסק''', עמוד 296.}}.

בקיץ תרע"ד נסע לארץ ישראל, ולאחר שובו עבר לגור בעיר סנובסק, סמוך לבנו זלמן, ושב לעסוק בעריכת ספרים.

במשך הזמן שלאחר המהפכה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, והמשיך בהדפסת ספרים.

נפטר ב[[י"ז באב]] [[תרפ"ד]], ונטמן בחלקת כולל חב"ד בהר הזיתים בירושלים. סמוך לקברו נטמן הרב [[דוד צבי חן]].

סכסוך [[כולל חב"ד]] היה על השליטה בכולל חב"ד, [[הרבי הרש"ב]] רצה שההתנהלות תהיה על ידי חסידיו, שהיו בעיקרם אנשי חברון, והאדמו"ר רבי [[שמריה נח שניאורסון]] ניסה לעומת זאת לתפוס את השליטה על ידי אנשיו שהיו בעיקרם אנשי ירושלים. מצד ליובאוויטש היה הרב ישראל דוב פרומקין, עורך עיתון 'החבצלת', ומצד בוברויסק היה הרב חיים אליעזר ביחובסקי. המחלוקת נשאה אופי חריף ונמשכה כמה שנים, עם התכתשויות הדדיות בין החסידים. באמצע שנות תר"ע החליט אדמו"ר מבוברויסק להיפרד מכולל חב"ד והקים את "[[כולל חב"ד המיוחד]]", בראשו הועמד הרב ביחובסקי. אחר פטירת אדמו"ר מבוברויסק, חזר הכולל להיות חלק מכולל חב"ד הכללי, והוא חזר להנהלת הכולל{{הערה|בהרחבה על פרשה זו ראו שלום דובער לוין, '''תולדות חב"ד בארץ הקודש''', פרק מא.}}.

בשנת [[תרע"ד]] שלח הרבי הרש"ב לארץ ישראל שלושה מנכבדי החסידים על מנת להשיב את הסדר בעניני הכולל על כנו, הרב משה מדייעבסקי מחאראל, והרב [[יצחק יואל רפאלוביץ]] רבה של [[קרמנצ'וג]] והרב נתן גוראריה מקרמנצ'וג, ובמהלך אותו ביקור התבטא הרב ביחובסקי שלא בכבוד אודות רבותינו נשיאינו, ולאחר מכן התחרט ובא במיוחד ל[[ליובאוויטש]] להתנצל על ההתבטאויות, אך אדמו"ר הרש"ב לא נתן להיכנסו בשל העובדה שדיבר נגד אבותיו הקדושים, ואף אמר שלא יגיד חסידות עד שיעזוב את העיירה{{הערה|לימים התבטא שמצטער שלא עשה כר' הירש'ל מדיסנא שחלק על [[אדמו"ר האמצעי]] בתחילת הנהגתו, וכאשר בא לבקש סליחה ואדמו"ר האמצעי לא הסכים לקבלו שכר בית לחודש ונותר בליובאוויטש במשך שישה שבועות עד שהרבי התרצה לו. שבועון כפר חב"ד 1882 עמוד 38.}}. במהלך ביקורו נידב את תרומתו ל[[קופת בחורים]]. לאחר מעשה נזף הרבי הריי"צ בגבאי הקופה על שביקשוהו לנדב.

לאחר פטירת ה[[אדמו"ר הרש"ב]] הצטער הרב ביחובסקי על שלא סיפק בידו לבקש מחילה, וביקש מחילה מ[[הרבי הריי"צ]] שהורה לו לבקש מחילה על קברו של אביו{{הערה|חיים מרדכי פרלוב, '''לקוטי סיפורים''', עמודים שעא-שעב. אולם ראה [[עבודת הקודש]] של הרב [[שלום דובער לוין]] עמ' יד שהרבי פקפק בזה שנפגשו.}}.