1,047
עריכות
אין תקציר עריכה
(בקישור זה יש הוספה גם אודות המנהגים בכלל\) |
ינון גלעדי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה מתמשכת}} | {{בעבודה מתמשכת}} | ||
ה'''מנהג''' הינו כינוי כללי למעשים שהתפשטו והתקבלו בקרב תפוצות ישראל, למרות שאין בהם חיוב הלכתי מן התורה. לחלק מהמנהגים ישנם מקורות קדומים ביותר עוד מזמן | ה'''מנהג''' הינו כינוי כללי למעשים שהתפשטו והתקבלו בקרב תפוצות ישראל, למרות שאין בהם חיוב הלכתי מן התורה או מדרבנן. לחלק מהמנהגים ישנם מקורות קדומים ביותר עוד מזמן המשנה והגמרא, וחלקם הולכים ומתחדשים בכל תקופה ותקופה. | ||
בעקבות גלויות עם ישראל, ישנם מנהגים רבים המשתנים מקהילה לקהילה, וההכוונה התורנית היא שכל אחד ינהג במנהגי אבותיו{{הערה|כלשון הפסוק בספר משלי (פרק ח פסוק י): "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך".}}. | בעקבות גלויות עם ישראל, ישנם מנהגים רבים המשתנים מקהילה לקהילה, וההכוונה התורנית היא שכל אחד ינהג במנהגי אבותיו{{הערה|כלשון הפסוק בספר משלי (פרק ח פסוק י): "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך".}}. | ||
היחס למנהגים הוא כפול, מצד אחד מנהג הוא מקודש ביותר,עד ש"מנהג מבטל דין", ומצד שני דרשו ש"מנהג אותיות גהנם" על אותם מנהגים גרועים וסותרי הלכה שנכנסו בקהילות מסויימות. ספרים רבים בספרות ההלכתית מוקדשים לחקר המנהגים, לבדיקת כשרותם, לתיעודם, ולהפצתם. | היחס למנהגים הוא כפול, מצד אחד מנהג הוא מקודש ביותר, עד ש"מנהג מבטל דין", ומצד שני דרשו ש"מנהג אותיות גהנם" על אותם מנהגים גרועים וסותרי הלכה שנכנסו בקהילות מסויימות (שלרוב קיבלו אותם מהגויים באזורם). ספרים רבים בספרות ההלכתית מוקדשים לחקר המנהגים, לבדיקת כשרותם, לתיעודם, ולהפצתם. | ||
מטרת המנהגים שונה בהתאם לנסיבות, חלקם נועדו לחזק הלכה מסויימת וחלקם נועדו להדגיש את החשיבות, ולהוסיף נופך ומשמעות לציון הגעתו של ילד לגיל בו מתחייב במצוות וכדומה. | מטרת המנהגים שונה בהתאם לנסיבות, חלקם נועדו לחזק הלכה מסויימת, וחלקם נועדו להדגיש את החשיבות, ולהוסיף נופך ומשמעות לארועים מסוייים, לדוגמא, לציון הגעתו של ילד לגיל בו מתחייב במצוות וכדומה. | ||
==היחס למנהגים בתורת חב"ד== | ==היחס למנהגים בתורת חב"ד== | ||
המקור הראשון שדן בפירוש בחשיבותם של מנהגי ישראל, הם דברי התוספות במסכת מנחות: '''{{ציטוטון|מנהג ישראל תורה היא}}'''{{הערה|תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כ' עמוד ב. משפט זה התפשט בתפוצות ישראל והועתק רבות בספרות התורנית, [[אדמו"ר הזקן]] מזכיר משפט זה בשולחן ערוך שכתב במספר מקומות: או"ח סו"ס קפ. סתל"ב סי"א. סתצ"ד סט"ז.}}. | המקור הראשון שדן בפירוש בחשיבותם התורנית של מנהגי ישראל, הם דברי התוספות במסכת מנחות: '''{{ציטוטון|מנהג ישראל תורה היא}}'''{{הערה|תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כ' עמוד ב. משפט זה התפשט בתפוצות ישראל והועתק רבות בספרות התורנית, [[אדמו"ר הזקן]] מזכיר משפט זה בשולחן ערוך שכתב במספר מקומות: או"ח סו"ס קפ. סתל"ב סי"א. סתצ"ד סט"ז.}}, אך כבר הרבה לפני זה נזכרו המנהגים, ולמשל בלשון המשנה: "מקום שנהגו...". | ||
בחסידות חב"ד זכה המנהג למקום של כבוד, ורבותינו נשיאינו התייחסו אליו בחרדת קודש. | בחסידות חב"ד זכה המנהג למקום של כבוד, ורבותינו נשיאינו התייחסו אליו בחרדת קודש. | ||