תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרק יח ולתוספת''' ביאור באר היטב מלת "מאד" שבפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד" וגו' צריך לידע נאמנה כי אף מי שדעתו קצרה בידיעת ה' ואין לו לב להבין ב[[גדולת אין סוף ברוך הוא]] להוליד ממנה [[דחילו ורחימו]] אפילו במוחו ותבונתו לבד אף על פי כן קרוב אליו הדבר מאד לשמור ולעשות כל [[מצות התורה]] ו[[תלמוד תורה]] כנגד כולן בפיו ובלבבו ממש מעומקא דלבא באמת לאמיתו ב[[דחילו ורחימו]] שהיא [[אהבה מסותרת]] שבלב כללות ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו רק שצריך להקדים ולבאר תחלה באר היטב שרש [[אהבה]] זו ועניינה ואיך היא ירושה לנו ואיך נכלל בה גם דחילו. והענין כי [[האבות הן הן המרכבה]] ועל כן זכו להמשיך [[נר"נ]] לבניהם אחריהם עד עולם מ[[עשר ספירות]] ד[[קדושה]] שבארבע [[עולמות אבי"ע]] לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו ועל כל פנים אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל נמשך בזיווגם [[נפש]] ד[[נפש]] ד[[מלכות]] ד[[עשיה]] שהיא מדרגה התחתונה שבקדושת העשיה ואף על פי כן מאחר שהיא מ[[עשר ספירות]] קדושות היא כלולה מכולן גם מ[[חכמה]] דעשיה שבתוכה מלובשת חכמה ד[[מלכות דאצילות]] שבתוכה [[חכמה עילאה|חכמה דאצילות]] שבה מאיר [[אור אין סוף ברוך הוא]] ממש כדכתיב "ה' בחכמה יסד ארץ" ו"כולם בחכמה עשית" ונמצא כי [[אין סוף ברוך הוא]] מלובש בבחינת חכמה שבנפש האדם יהיה מי שיהיה מ[[ישראל]] ובחינת [[החכמה]] שבה עם [[אור אין סוף ברוך הוא]] המלובש בה מתפשטת בכל בחינת הנפש כולה להחיותה מבחינת ראשה עד בחינת רגלה כדכתיב "[[החכמה]] תחיה בעליה" [ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד שהיו בעמקי הקליפות כמו שכתב בספר גלגולים]:  

הנה ה[[חכמה]] היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מה[[בינה]] שהוא הבנת השכל והשגתו ו[[החכמה]] היא למעלה מההבנה וההשגה והיא מקור להן וזהו לשון חכמה כ"ח מ"ה שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין ולכן מתלבש בה [[אור אין סוף ברוך הוא]] ד[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כלל ולכן כל [[ישראל]] אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' שה[[אמונה]] היא למעלה מן הדעת וההשגה כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו' ולגבי הקב"ה שהוא למעלה מן השכל והדעת ו[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כלל הכל כפתיים אצלו יתברך כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך וגו' כלומר שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על [[קידוש ה'|קדושת ה']] על הרוב וסובלים עינוים קשים שלא לכפור בה' אחד ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים [[גדולת ה']]. וגם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל ואין מוסרים נפשם מחמת דעת ו[[התבוננות]] בה' כלל. אלא בלי שום דעת והתבוננות רק כאלו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש על ידי התלבשותו בבחינת [[חכמה]] שבה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude>