39,916
עריכות
←בחסידות
| שורה 10: | שורה 10: | ||
מקור ענין הפרסא הוא בזהר {{הערה|בראשית דל"ב ע"ב ע"פ יהי רקיע}}: "אית קרומא במציעות מיעוי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא" - כלומר יש קרום באמצע מעיו של בן אדם שהוא מפסיק בין חלקו העליון של הגוף לחלקו התחתון, שואב מלמעלה ונותן למטה, הרי שהפרסא היא כמו [[ממוצע]] דשאיב מעילא ונותן למטה. | מקור ענין הפרסא הוא בזהר {{הערה|בראשית דל"ב ע"ב ע"פ יהי רקיע}}: "אית קרומא במציעות מיעוי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא" - כלומר יש קרום באמצע מעיו של בן אדם שהוא מפסיק בין חלקו העליון של הגוף לחלקו התחתון, שואב מלמעלה ונותן למטה, הרי שהפרסא היא כמו [[ממוצע]] דשאיב מעילא ונותן למטה. | ||
[[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharshab/terav/2/27/879&search=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91 המשך תער"ב ח"ב תתע"ט]}} מבאר את ענינו של הפרסא בחסידות, כי הנה ענין הפרסא עם היותה לבוש המעלים לגמרי, מכל מקום יש בה נקבים שעל ידם יוצא דבר מה, וכמו [[עור]] האדם שמלא נקבים שדרך בם יוצא הזיעה, וגם מעור הבהמה יוצאים [[שערות]], כמו כן הדוגמא בפרסא העליונה שיש בה נקבים, והוא ענין הרשת שעל גבי מזבח עילאה הנזכר בזהר, שבדרך כלל זהו הפרסא שבין אצילות ל[[בי"ע]], ונקרא רשת | [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharshab/terav/2/27/879&search=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91 המשך תער"ב ח"ב תתע"ט]}}, מבאר את ענינו של הפרסא בחסידות, כי הנה ענין הפרסא עם היותה לבוש המעלים לגמרי, מכל מקום יש בה נקבים שעל ידם יוצא דבר מה, וכמו [[עור]] האדם שמלא נקבים שדרך בם יוצא הזיעה, וגם מעור הבהמה יוצאים [[שערות]], כמו כן הדוגמא בפרסא העליונה שיש בה נקבים, והוא ענין הרשת שעל גבי מזבח עילאה הנזכר בזהר, שבדרך כלל זהו הפרסא שבין אצילות ל[[בי"ע]], ונקרא רשת משום שהוא מנוקב כנקבי הנפה, (והוא בבחינת המלכות, וכמו כן הוא בפרסאות שלמעלה מבחינת המלכות, שהרי בכל [[פרצוף]] קיים בחינה זו של רשת המבררת). | ||
וכ[[משל]] הנפה | וכ[[משל]] הנפה ש[[מרקד]]ין בה ה[[קמח]] ועיקר ענינה הוא להפריד הפסולת מן הקמח, שקודם שמרקדין את הקמח הרי מעורב הכל בתכלית העירוב, ואז הפסולת אינו גס כל כך וגם הטוב אינו טוב כל כך, ועל ידי שמרקדין את הקמח בהנפה קולטת הנפה את הפסולת הגס ודרך הנקבים יוצא הקמח הדק, וכאשר משימים הקמח עוד הפעם בהנפה ישאר עוד מהגס על גבי הנקבים שאינו גס כל כך כהקודם והיותר דק יוצא, וכן יהיה בירור הנפה כמה פעמים. | ||
וזה בנפה שלנו שקולטת הפסולת ומוציאה את הטוב, אבל בנפה הנזכרת במשנה{{הערה|פ"ה דאבות}} הוא בהיפך, שקולטת הסולת ומוציאה את הקמח היינו שקולטת את הטוב ומוציאה את הפסולת, ובבירור הראשון מתברר הסולת היותר טוב והשאר יוצא הכל בפסולת שיש בזה הרבה קמח, ואח"כ מתברר עוד ויוצא פסולת גס יותר עד שבבירור האחרון יוצא הפסולת היותר גס, והרי זה ממש כמו נקבי עור האדם שמוציאים את הזיעה שהיא הפסולת המתברר מן החום הטבעי, דחום הטבעי יש בו פסולת כי טבע החום להוליד פסולת, וכמו שהוא בהחום הטבעי הרי זה בדקות ומכל מקום צריך להתברר מן החום והוא שיוצא מעט מעט עד אשר יוצא בהזיעה, וזהו הטעם שהזיעה מבריא את הגוף מפני הסרת הפסולת, וכאשר מתגבר החום הטבעי נסתם נקבי הזיעה וכאשר מזיע הרי הוא מבריא, ומכל מקום הרי החום הטבעי אינו יוצא, שבאם יוצא ח"ו החום הטבעי אי אפשר לחיות, רק יוצא הפסולת לבד. | וזה בנפה שלנו שקולטת הפסולת ומוציאה את הטוב, אבל בנפה הנזכרת במשנה{{הערה|פ"ה דאבות}} הוא בהיפך, שקולטת הסולת ומוציאה את הקמח היינו שקולטת את הטוב ומוציאה את הפסולת, ובבירור הראשון מתברר הסולת היותר טוב והשאר יוצא הכל בפסולת שיש בזה הרבה קמח, ואח"כ מתברר עוד ויוצא פסולת גס יותר עד שבבירור האחרון יוצא הפסולת היותר גס, והרי זה ממש כמו נקבי עור האדם שמוציאים את הזיעה שהיא הפסולת המתברר מן החום הטבעי, דחום הטבעי יש בו פסולת כי טבע החום להוליד פסולת, וכמו שהוא בהחום הטבעי הרי זה בדקות ומכל מקום צריך להתברר מן החום והוא שיוצא מעט מעט עד אשר יוצא בהזיעה, וזהו הטעם שהזיעה מבריא את הגוף מפני הסרת הפסולת, וכאשר מתגבר החום הטבעי נסתם נקבי הזיעה וכאשר מזיע הרי הוא מבריא, ומכל מקום הרי החום הטבעי אינו יוצא, שבאם יוצא ח"ו החום הטבעי אי אפשר לחיות, רק יוצא הפסולת לבד. | ||