תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן כ': הבדלים בין גרסאות בדף

'''כ איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון.''' (פירוש עשר ספירות ד[[אצילות]] חיוהי הן ה[[אורות]], וגרמוהי הן ה[[כלים]] שכולן [[אלקות]], מה שאין כן ב[[בי"ע|בריאה, יצירה ועשייה]] כו'). וצריך להבין היטב איך ה[[אין סוף]] חד עם גרמוהי הן הכלים, הרי הכלים הן בבחינת גבול ותכלית, כמו שכתב ב[[עץ חיים]]. אמנם הכוונה היא לומר שהן אלקות לברוא יש מאין כמו הא"ס ולא בבחינת השתלשלות עילה ועלול לבד, ומה שכתב [[הרמ"ק]] ענין השתלשלות עילה ועלול וכן הוא ב[[זוה"ק]] פ' בראשית, היינו בהשתלשלות הספירות בספירות עצמן (בבחינת הכלים) שנקראות בלי מה בס"י, שאינן בבחינת יש ומהות מושג, וכמו האין סוף דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, וכמו שכתוב ופני לא יראו.  

והנה ראשית היש הנברא ותחילתו הן הכלים די"ס דבי"ע, וגם האורות [[נפש]] [[רוח]], ונבראו מבחינת ה[[נשמה]] די' ספירות ד[[בי"ע]] שהוא אלקות, והן הלמ"ד כלים דמלכות דאצילות, וכן באצילות מחיצוניות הכלים די' ספירות דאצילות שהן אלקות נבראו ההיכלות דאצילות שמתלבש בהן בחינת ה[[עיגולים]] די' ספירות וגם גופות המלאכים דאצילות שהן בחינת יש, וכמו שכתוב ובמלאכיו ישים תהלה. שאינן בבחינת ביטול לגמרי כעלול לגבי עילתו אך נשמות ה[[מלאכים]] שיצאו מ[[זיווג הנשיקין]] וכן נשמת האדם שיצאו מזיווג דזכר ונקבה דאצילות קודם שירדו ל[[בי"ע]], אינן בכלל יש ודבר נפרד בפני עצמו, אלא הן מעין בחינת אלקות בצמצום עצום, וכעין הכלים די' ספירות דאצילות שהן בבחינת גבול, על ידי צמצום אור האין סוף הוא הקו המלובש ב[[נפש רוח ונשמה|נר"נ]] שלהם, וכמו צמצום הראשון להיות חלל וכו' (ואף גם לאחר שירדו ה[[נר"נ]] דאצילות לעולם הזה לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות ולכן היו מסתלקות כשרצו לחטוא בטרם יחטאו וקרוב לומר שגם האלפים ורבבות עלמין דיתבא בגולגלתא ד[[אריך אנפין]] ו[[זעיר אנפין]], אינן עלמין ממש כעין ההיכלות דאצילות ובחינת יש, אלא כעין נשמות המלאכים שיצאו מזיווג הנשיקין ונקראו עלמין לגבי בחינת הגולגלתא ודיקנא), אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין, מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים די"ס שבהן מלובש הקו מאור אין סוף שהאור הוא כעין המאור הוא מהותו ועצמותו של המאציל ברוך הוא שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה, וכדי שיהיה היש הזה הנברא בכח הא"ס בעל גבול ומדה נתלבש אור אין סוף בכלים די"ס דאצילות ומתייחד בתוכן בתכלית היחוד עד דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן ועל ידן ברואים בעלי גבול ותכלית ובפרט על ידי התלבשותן ב[[בי"ע]]. אמנם מודעת זאת שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממלכות דאצילות שנעשה עתיק דבריאה כי אין מלך בלא עם וכו' וגם ריבוי הנבראים והתחלקותן שנבראו בכח הא"ס יחיד ומיוחד בתכלית הוא על ידי ריבוי האותיות היוצאין ממלכות פי ה' וברוח פיו כל צבאם, וה' מוצאות הפה הן מה"ג דנוקבא ולזאת נקראת עלמא דאתגליא כי בה נגלה כח אור אין סוף לברוא יש מאין שלא על ידי עילה ועלול, אבל ט' ספירות הראשונות נאצלו בהשתלשלות עילה ועלול ואור הא"ס הוא מלובש בחכמה לבדה. וז"ש נעוץ תחלתן בסופן כי כתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו בחינת האחרונה של הא"ס ולכן נקרא כתר מלכות כי אין כתר אלא למלך וגם כי בחינה אחרונה דא"ס היא מלכות דאין סוף ולכן גם המלכות דאצילות נקרא כתר ממטה למעלה ומה גם כי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד בפני עצמו בעולם הבריאה ונקרא בשם לידה כקריעת ים וף, דב[[עתיקא]] תליא וגם כל גידול הנשמות כל ז' חדשים מזיווג של שמיני עצרת עד שביעי של פסח הוא כמו גידול [[זו"נ]] בבטן אימא עילאה שהוא על ידי אורות עליונים מאימא עילאה ומלמעלה למעלה עד אין סוף המתלבש בה כל ט' או ז' ירחי לידה. וככה הוא בבריאת נשמות ומלאכים לעולם הבריאה וגם כל עיקר ושרש הטיפה שמקבלת ומתעברת מזעיר אנפין הוא ממוחין ד[[או"א]] ובכל זיווג נמשכת ל[[או"א]] מאריך אנפין וע"י ומלמעלה למעלה עד אין סוף רק שהכל בהעלם במוחין עד לידת הנוק' הנשמות והמלאכים וההיכלות לעולם הבריאה. נמצא שזהו גילוי אור אין סוף ממש ע"י העיבור והלידה.