39,916
עריכות
מ
החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"
מ (החלפת טקסט – " לחם " ב־" לחם ") |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. חלק ב' סב, ב. וראה [[לקוטי שיחות]] חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו [[לחם]] לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן - מה שייך לבקש ש[[הקב"ה]] יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה - שקודם שמתפלל ל[[הקב"ה]] אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהיה שייך אליו - הרי זה רק על ידי התפלה. | על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. חלק ב' סב, ב. וראה [[לקוטי שיחות]] חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו [[לחם]] לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן - מה שייך לבקש ש[[הקב"ה]] יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה - שקודם שמתפלל ל[[הקב"ה]] אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהיה שייך אליו - הרי זה רק על ידי התפלה. | ||
ואם ב[[מזון]] גשמי כך - על אחת כמה וכמה שכן הוא בתורה, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה. זהו "שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני": הכוונה ב"עוני" - אינה לעוני בגשמיות, שהרי ר"א בן חרסום זכה לתורה אף שהי' [[עשירות|עשיר]] גדול (כנ"ל סי"ח), אלא הכוונה היא לענין העוני ברוחניות, דהיינו, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, ואין זה אלא שנותנים לו מלמעלה, | ואם ב[[מזון]] גשמי כך - על אחת כמה וכמה שכן הוא בתורה, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה. זהו "שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני": הכוונה ב"עוני" - אינה לעוני בגשמיות, שהרי ר"א בן חרסום זכה לתורה אף שהי' [[עשירות|עשיר]] גדול (כנ"ל סי"ח), אלא הכוונה היא לענין העוני ברוחניות, דהיינו, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, ואין זה אלא שנותנים לו מלמעלה, ועל ידי ידיעה והכרה זו - התורה מתקיימת אצלו. | ||
כך גם בענין ה"יסורין" - שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע - אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי [[הקב"ה]] - כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה - הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו [[יסורים]] מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז - התורה מתקיימת.}}. | כך גם בענין ה"יסורין" - שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע - אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי [[הקב"ה]] - כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה - הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו [[יסורים]] מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז - התורה מתקיימת.}}. | ||