12,050
עריכות
מ
החלפת טקסט – "מזון " ב־"מזון "
מ (החלפת טקסט – "פלפול " ב־"פלפול ") |
מ (החלפת טקסט – "מזון " ב־"מזון ") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערת שוליים|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}. | מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערת שוליים|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}. | ||
באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב בעיירה נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא יתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון | באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב בעיירה נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא יתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון ו[[מזון]] די הצורך. אלא על מה נתפלל רבונו של עולם? ש{{ציטוטון|יתגדל ויתקדש שמיה רבה!}}{{הערת שוליים|ספר זכרון לרבי [[יעקב ליפשיץ]], קונטרס נאד של דמעות.}}. | ||
==סמיכת רבנים להוראה== | ==סמיכת רבנים להוראה== | ||
רבי חיים, כגדול הדור, היה סומך רבנים אחרים [[סמיכה להוראה|להוראה]]. כאשר הרה"ק רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אבי [[הרבי]], רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה. | רבי חיים, כגדול הדור, היה סומך רבנים אחרים [[סמיכה להוראה|להוראה]]. כאשר הרה"ק רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אבי [[הרבי]], רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה. | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
כאשר בא אליו רבי יצחק לוי, היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותה זמן שאלה בנוגע למקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום לבשל ביום טוב לכבוד [[שבת קודש]], ולקיים את מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ובדיעבד אפשר לבשל גם במקרה כזה, את מאכלי השבת ביום החג. | כאשר בא אליו רבי יצחק לוי, היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותה זמן שאלה בנוגע למקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום לבשל ביום טוב לכבוד [[שבת קודש]], ולקיים את מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ובדיעבד אפשר לבשל גם במקרה כזה, את מאכלי השבת ביום החג. | ||
הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של מזון שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד [[תשכ"ב]] חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]}}. | הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של [[מזון]] שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד [[תשכ"ב]] חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]}}. | ||
==שיטתו== | ==שיטתו== | ||