12,050
עריכות
מ
החלפת טקסט – "שדה" ב־"שדה"
מ (החלפת טקסט – "."." ב־"."") |
מ (החלפת טקסט – "שדה" ב־"שדה") |
||
| שורה 57: | שורה 57: | ||
וכל זה הוא כאשר מברכים ביחיד, אבל כאשר מברכים ברבים, וכידוע{{הערה|כתובות עה, א. גיטין מו, א.}} שהלשון "רבים" מורה על שלושה, זה נעשה באופן אחר לגמרי: | וכל זה הוא כאשר מברכים ביחיד, אבל כאשר מברכים ברבים, וכידוע{{הערה|כתובות עה, א. גיטין מו, א.}} שהלשון "רבים" מורה על שלושה, זה נעשה באופן אחר לגמרי: | ||
המשל לזה הוא, | המשל לזה הוא, מ[[שדה]] הנמצאת על יד הנהר, ובכדי להמשיך את המים מהנהר אל ה[[שדה]], צריך לעשות תעלה מהנהר עד ל[[שדה]]. אבל כאשר ישנם רבים שרוצים להמשיך מים לשדותיהם, עליהם לעשות בריכה עמוקה על יד הנהר, וממנה כל אחד מושך תעלה אל [[שדה]]ו. וטעם הדבר, מפני שאי אפשר לצמצם את זרם המים שבנהר לריבוי מקומות קטנים, אלא רק באמצעות הבריכה המשמשת כממוצע, שממנה נמשך לכל המקומות. | ||
וכן הוא בנמשל, שכאשר מברכים ברבים - בשלושה, קודם לברכה אומרים "נברך שאכלנו משלו", ובזה עושים את הבריכה הגדולה שממנה נמשך לכל אחד, ואליה נמשך יותר מאשר שכל אחד יעשה תעלה לעצמו. ולכן שלושה שאכלו כאחד אינם רשאים להיחלק, כיוון שהם מבטלים את ההשפעה הגדולה הזאת. ובזימון בעשרה - ההמשכה הינה עוד יותר גדולה. | וכן הוא בנמשל, שכאשר מברכים ברבים - בשלושה, קודם לברכה אומרים "נברך שאכלנו משלו", ובזה עושים את הבריכה הגדולה שממנה נמשך לכל אחד, ואליה נמשך יותר מאשר שכל אחד יעשה תעלה לעצמו. ולכן שלושה שאכלו כאחד אינם רשאים להיחלק, כיוון שהם מבטלים את ההשפעה הגדולה הזאת. ובזימון בעשרה - ההמשכה הינה עוד יותר גדולה. | ||