חיים שניאור זלמן מרוזוב: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
שורה 20: שורה 20:
ב[[חודש אדר]] [[תשנ"ה]] קיבל אירוע מוחי, ובמשך שמונה שנים היה משותק בכל גופו, עד שב[[ט' בניסן]] [[תשס"ג]] נפטר.
ב[[חודש אדר]] [[תשנ"ה]] קיבל אירוע מוחי, ובמשך שמונה שנים היה משותק בכל גופו, עד שב[[ט' בניסן]] [[תשס"ג]] נפטר.


==[[התוועדות|התוועדויותיו]]==
==התוועדויותיו==
למרות שלא התוועד באופן רשמי בישיבה, היה מתוועד בביתו פעמים רבות, ורבים היו נוהרים אליהם בשל סגנונו היחודי. בהתוועדויותיו היה מדבר שעות רצופות, ולא היה מפסיק כי אם לאמירת [[לחיים]]. אם כי לפעמים הרגיש צורך לנגן, ואז היו מנגנים אפי' כמה שעות רצופות, שכן לדבריו הניגונים אינם הפסקה בין הדברים, כי אם עניין פנימי עמוק.
למרות שלא התוועד באופן רשמי בישיבה, היה מתוועד בביתו פעמים רבות (בעיקר עם התמימים) בפרט בלילות שבת, ורבים היו נוהרים ל[[התוועדות|התוועדויותיו]] בשל סגנונו היחודי.
 
בהתוועדויותיו היה מסוגל לדבר כמה שעות רצופות בעניין אחד, ולא היה מפסיק כי אם לאמירת [[לחיים]]. אם כי לפעמים היה מנגן איזה ניגון, וזה היה סימן שיש התעוררות מיוחדת, ואז היו מסוגלים לנגן ניגון אחד במשך כמה שעות. שכן, בהיותו איש אמת לא סבל רשמיות וחיצוניות, הוא ניגן כשהרגיש צורך לנגן, דיבר מה שהרגיש צורך לדבר ובמה שהחזיק באמת, גם כשלא כולם "אהבו" לשמוע את הדברים.
 
ר' זלמן "חי" את מה שדיבר ולכן דבריו נחרתו עמוק בלב.


ב[[התוועדות|התוועדויותיו]] היה מעורר רבות על [[ביאת המשיח]], שהינה ענין פנימי, ולא ישועה מהצרות גרידא, עוד עורר על תביעת ה[[רבי]] לחיות עם [[משיח]] - חיים המקיפים את הגוף כולו, אפילו אם הם לשעה קלה בלבד.
ב[[התוועדות|התוועדויותיו]] היה מעורר רבות על [[ביאת המשיח]], שהינה ענין פנימי, ולא ישועה מהצרות גרידא, עוד עורר על תביעת ה[[רבי]] לחיות עם [[משיח]] - חיים המקיפים את הגוף כולו, אפילו אם הם לשעה קלה בלבד.